Page 243 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 243
Pg: 243 - 8-Back 21-05-11
ר ו ב ד ו 243
לעברם' :אויבו הגדול של האל אינו השטן אלא הכסילות והמורא! האלוהים
נגלה רק דרך לועו הפעור של השטן! הרבו את החטא בעולם ,למען יוכל אדוננו
לשוב ולהתגלות .מרד! שלילה! האל רוצה כי נחטא! הללו ושבחו את הבשר!
העלו לו מנחות ,זבחו לו זבחים ,כי הוא משכן הרוח והשער אל מלכות
השמיים!' בדברים אלה חתם אמנזגור את הרצאתו ,ובכך סתם את הגולל על
חייו האקדמיים".
האיש השתתק ,אך עיני הדבש הזעירות שלו הוסיפו לשוטט בחלל החדר,
כאילו תרו באוויר אחר המילים הראויות ביותר" .למותר לציין" ,אמר לאחר
אתנחתא" ,כי האירוע הותיר משקע כבד בקרב אנשי הפקולטה ,ולא על נקלה
ניתן היה להשיב דברים אל סדרם .גם בחלוף השנים עוד היו משׂיחים כאן
בתיאולוג הנודע שבחר ללמד סנגוריה על השטן וקרא מעל דוכן המרצים
לגאולה באמצעות החטא; והיו כאלה שאף הרחיקו ותבעו לדון בכובד ראש
במשנתו הסימבוליסטית של אמנזגור ובקריאתו 'האפוקליפסה היא בתוכנו' –
בלי להתייחס מפורשות לתיאולוגיה של צידוק החטא – והקדישו לה דיונים
מעמיקים וסילוגיזמים מורכבים .אמנזגור ,כמצופה ,הודח ממשרתו כעבור כמה
ימים ,ויותר לא דרכה כף רגלו במוסד אקדמי .חמשת תלמידיו בחרו אף הם
לנטוש את ספסל הלימודים ולהצטרף אל מורם .סיפרו כי נהגו להתכנס מדי ערב
בביתו של אמנזגור ללמידה משותפת – אם ניתן לכנות כך את מעשיהם –
משוחררים מתכתיבים פדגוגיים וממס השפתיים האקדמי .יש להודות :כבר
בשלב זה נפוצו שמועות על דברים איומים המתרחשים שם; דברים אשר
השתיקה יפה להם .אני ,מכל מקום ,התייחסתי אל הסיפורים האלו כאל רינונים
מרושעים ,וייחסתי אותם לטבע האנושי הנוהה אחר הרכילותי והדמוני .ואכן,
בחלוף הזמן נשכחו האירועים ,עד שלבסוף הפך 'חוג אמנזגור' ללא יותר
ממיתוס מקומי ,מהזן הנפוץ במוסדות אקדמיים לרוב ,הדואגים תכופות לטפח
סביבם בכוונת מכוון הילה לא מזיקה של מחלוקת .קרוב לוודאי שבכך היה תם
ונשלם העיסוק באמנזגור ובתלמידיו ,אלמלא אותו אסון מזוויע שהתחולל שנים
רבות לאחר מכן ,בערב חג המולד של שנת ,1939ואשר עליו התבשרנו רק ביום
שלמחרת ,בעיתוני הבוקר".
"אסון?"
"הדיווח הראשוני דיבר על שרפה שפרצה במרתף ביתו של אמנזגור וגבתה את
חייהם של ארבעה אנשים .אמנזגור עצמו ניצל בשן ועין ,אם כי שילם על כך
מחיר נורא בבריאותו .נוסף אליו הצליחה למלט עצמה מן הלהבות גם אחת
מתלמידותיו".
מיהרתי לשלוף את התצלום מכיסי" .האם זו הניצולה?" שאלתי ,מורה
באצבעי על אמינה .הוא נטל את התצלום מידי והתבונן בו ארוכות ,תוך שהוא
