Page 242 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 242 - 8-Back 21-05-11‬‬

‫‪ 242‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫כדי התהוות‪ ,‬של ההתגלות בעולמנו‪ .‬שלא כאדם הראשון‪ ,‬שהיה שלמות‬
‫סטאטית ונצחית‪ ,‬האדם שנולד בחטא הוא סופיות היסטורית הכבולה לחלל‬
‫ולזמן‪ ,‬וככזה הוא בבחינת הצצה אל הנצח מתוך הזמן‪ ,‬הוא תשוקה מתמדת‬
‫לגאולה‪ ,‬הוא דחף אסכטולוגי לקץ הימים‪ ,‬הלובש צורה של התנסות חיים‬
‫במאבק הכוחות שבין האלוהי לשטני‪ .‬זו התנסות המתגלה רק בסתירות‪ ,‬על כן‬
‫לא ניתן לגדור אותה במושג; ניתן לתארה לכל היותר בסמלים‪ ,‬באלגוריות‪,‬‬
‫במשלים ובמיתוסים‪ ,‬שתוכנם מוסב על רובד נצחי שמעבר לזמן‪ .‬ולראיה‪ ,‬מבין‬
‫השליחים לא היה מי שהיטיב להבין זאת יותר מיוחנן‪ ,‬שקולמוסו לא נלאה‬
‫מלצייר בפנינו את מסע הצליינות הפנימי של המאמין ולהבהיר את הניסיון‬
‫הרגשי הסגולי שלו באמצעות סמלי האפוקליפסה‪ ,‬המעוררים פליאה גדושת‬
‫רזים בצד תחושת פלצות וחלחלה‪ ,‬שאינה אלא צורה בלתי־מעובדת של רגש‬
‫המסתורין‪ .‬דימויים פלאיים ומזרי אימה‪ ,‬תיאורים אפופי סוד ומשולחי דמיון –‬
‫זוהי השפה המיסטית של הנפש‪ ,‬כרוניקה עזת מבע של ההיסטוריה הפנימית‪,‬‬
‫שאינה אלא ‪ ,Testimonium spiritus sancti internum‬עדות רוח הקודש מבפנים‪,‬‬
‫ובתור שכזאת אינה יכולה לבוא לכלל ביטוי אלא בצורה מטאפורית‪ ,‬בניסוחים‬
‫שאינם מפורשים‪ ,‬אלא רק רומזים לעברה‪ .‬דימויי האפוקליפסה‪ ,‬הצפים ועולים‬
‫מתוך מעיינות הנפש של השליח‪ ,‬ממחישים מאבק פנימי עז בין אור וחושך‬
‫וספוגים עד כלות גילויי אימה ופורענות‪ ,‬השלובים תמיד בהבטחת גאולה‬
‫שופעת ועולה על גדותיה‪ .‬והנה מכך אנו למדים כי חוק לה‪ ,‬לישועה‪ ,‬להבקיע‬
‫תמיד מתוך מאבק היולי של כוחות מנוגדים‪ ,‬להפציע מתוך התנגשות הקטבים‬
‫כמציאות חדשה‪ ,‬החורגת מכל התנסות בטוב וברע‪ .‬כנחשול המתנשא מעלה‬
‫מכוח התנגשותם של זרמי מים תת־קרקעיים‪ ,‬כצליל ענוג המופק מחיכוך סיבי‬
‫הקשת במיתר‪ ,‬כאנרגיה שאינה אלא תולדה של התנגשות פיזיקלית‪ ,‬כך פורצת‬
‫הגאולה מתוך הכוחות המתגעשים והמתנגשים שבנפש ומתרוממת למעלה של‬
‫הרמוניית ניגודים האוצרת בחובה את הדברים כולם באחדותם הנצחית‬
‫המושלמת! ִזכרו את ארבעים הימים‪ ,‬הם ימי שלטון האנטיכריסטוס‪ ,‬ככתוב‪ :‬לא‬
‫יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה ויתגלה איש הרשע‪ ,‬בן האבדון‪ ,‬המתקומם‬
‫ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש‪ ,‬עד כי ישב בהיכל האלוהים‬

‫בהצהירו על עצמו שהוא אלוהים‪'...‬‬
‫"לאחר כל הדברים האלה הוסיף ודרש כי למען יוכל אדם לשׁכון בקדושה‪,‬‬
‫עליו להיכנס לממלכת החטא כדי להביסה מבפנים‪ .‬אך יסלח לי אדוני על כי‬
‫ממאן אני לחזור בקול על אותם דברים איומים ששצפו מפיו‪ .‬רק אציין כי בשלב‬
‫זה כבר פקעו עצביו של הקהל‪ ,‬ובזה אחר זה החלו האנשים נוטשים את האולם‪,‬‬
‫תוך שהם קוראים קריאות גנאי לעברו של האיש העומד מאחורי דוכן המרצים‪.‬‬
‫למראה קהל מאזיניו קם ונוטש את האולם התלהט אמנזגור אף ביתר שאת וקרא‬