Page 247 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 247
Pg: 247 - 8-Back 21-05-11
ר ו ב ד ו 247
עגולים ,וסביבם כיסאות עץ פשוטים .האחות הורתה לי להמתין ,ונעלמה
מאחורי הדלת .כעבור דקות אחדות שבה ,דוחפת מלפניה אדם רתוק לכיסא
גלגלים.
הבטתי אחוז פלצות באדם שבכיסא ,ואך בקושי עלה בידי לכבוש את צעקתי
בגרוני .דקות ארוכות לאחר שיצאה האחות מן החדר עוד הוספתי לעמוד
במקומי ולא הרהבתי עוז להתקרב אליו .לבסוף הצלחתי להתגבר על בלהת
הטירוף שאחזה בי והתיישבתי מולו .ואולם זמן רב עוד התקשיתי להישיר לעברו
מבט ,שכן מראהו היה קשה מנשוא ועורר בי גודש בלתי־נשלט של רגשות
אימה ,חלחלה ושאט נפש .יוזף אמנזגור היה ישיש ,אך בשל נכותו הקשה היה
בלתי־אפשרי כמעט לאמוד את גילו .למעשה הוא לא היה אדם במובן הרגיל,
אלא רק מחצית אדם :פלג גופו השמאלי ,מכף רגל ועד ראש ,הושחת באש עד
להזוויע ,ובאזורים אחדים של פניו ,בפרט בסנטר ובעצמות הלחיים ,נאכל הבשר
עד העצם .במקום בו הייתה לפנים עינו השמאלית נפער עתה חור חלול
שדפנותיו נתאחו כלפי פנים וכוסו רקמות בשר תפוחות ולחות ,אשר דמו לפה
של רכיכה ימית .גם חלקו השמאלי של פיו לא היה קיים עוד ,ובמקומו נמסו
השפתיים והיו לעיסה שמנונית ומגוררת שחשפה חלל פה עם קומץ שיניים
מרקיבות .אפו ,למרבה הפלא ,נותר בצורתו המקורית ,אך גם בו הפליאה האש
את כוויותיה .אך הדבר הגרוטסקי ביותר – אם יורשה לי להתבטא כך – היה
ְשׂער ראשו שזרקה בו שיבה ,אשר צמח כי ְבּ ִלית גסה ומדובללת בצדה האחד של
הקרקפת ,בעוד הצד האחר ,מן הקודקוד ואילך ,היה קירח לחלוטין וחשף עור
שכוסה עד כלות צלקות לבנבנות תפוחות .בכך לא תם הסיוט ,כיוון שלמראה
המזוויע התווספה צחנה מחליאה ומהפכת קרביים של משחות רפואיות ובשר
מרקיב אשר נדפה מגופו המצומק ,המכוסה כותונת חולים לבנה ,גדולה מכפי
מידותיו .ידו הבריאה ,הבחנתי ,הייתה אזוקה אל כיסא הגלגלים באזיק של ברזל.
בעודי סוקר אותו מבלי שאוכל להוציא מילה מפי ,סקר גם הוא אותי .עינו
האחת שוטטה על פניי בשוויון נפש ,אך מדי פעם בפעם דימיתי לראותה ניצתת
בזיק של שעשוע או התענגות קרה לנוכח ה ְבּ ָעתה הגלויה שעוררה בי הופעתו.
לא היה זה מבטו של אדם שדעתו נטרפה עליו .להפך :מבטו היה צלול כבדולח,
ערני ומושחז ,ומיטיב לראות אל תוככי נפש האדם .בכך לא היה אפשר לטעות.
בחוסר אונים חשתי כיצד הופשטה ישותי מהגנותיה והפכה פרוצה למבטו
החוקרני ,חסר הרחמים .ננערתי כאחוז בלהה וכבשתי את מבטי ברצפה .קהות
מרפת איברים פשטה בגופי ,ראשי הסתחרר וחשתי אבוד; מעט־מעט ובהדרגה,
תוך הודאה מוחלטת בתבוסתי ,הרמתי שוב את מבטי ,רק כדי לראות כי מבטו
שלו התקבע על מצחי.
