Page 250 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 250

‫‪Pg: 250 - 8-Back 21-05-11‬‬

                                                                  ‫‪ 250‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫נוספת לכדי חיוך הרה פלצות‪ .‬עיקמתי את פניי בשאט נפש וסיננתי קללה‪.‬‬
                               ‫השהות במחיצתו הפכה חונקת‪ ,‬בלתי־אפשרית‪.‬‬

‫"ודאי חושב אתה אותי לרשע"‪ ,‬אמר לאחר שסיים להתענג על מצוקתי‪ .‬ריר‬
‫קרוש דבק בזויות פיו ונמתח בקורים דביקים כל אימת שנפשקו שפתיו לדבר‪.‬‬
‫"ודאי שמעת דברים איומים עליי‪ ,‬דברי הבל על עבודת שטן‪ ,‬פנתגרמים ומיסות‬
‫שחורות‪ ,‬ואתה – יש לשער – האמנת לכל אלה‪ .‬אך דע לך כי אין כל צורך‬
‫במעשים כאלה כדי להגיע אל הצד האחר‪ .‬המלכות האחרת מצויה בקרבנו‪ ,‬ממש‬
‫כפי שמצויה שם מלכות האלוהים; אין אלה אלא שני שערים המובילים אל אותו‬
 ‫הגן‪ ,‬והאמת – אין היא מתגלה אלא באחדות ניגודיה‪ ,‬בפני היאנוס של הבורא"‪.‬‬
‫"היכן אמינה?" זעקתי וקולי נסדק‪" ,‬אם נותר בך עוד שמץ של חמלה כלפיה‪,‬‬

                     ‫אמור לי היכן היא עשויה להימצא‪ ,‬כדי שאוכל להצילה!"‬
‫עינו הרואה‪ ,‬הנעוצה כל העת בעיניי שלי‪ ,‬נעה עתה באיטיות אל עבר מצחי‬
‫וננעצה שוב בגלד‪ .‬חשתי שאני עומד לאבד את שפיות דעתי‪ ,‬משל היו עצביי‬
‫מיתרים חשופים המתוחים עד להתפקע‪ ,‬ויד גסה ואכזרית פורטת עליהם ללא‬

                                                                      ‫רחם‪.‬‬
‫"אנשים כמונו"‪ ,‬אמר ביובש‪" ,‬בעבר ודאי היו רואים בנו קדושים‪ ,‬בעלי‬
‫חזיונות‪ ,‬או לכל הפחות היו מזכים אותנו בכבוד מרטירים וצולים את בשרנו על‬
‫המוקד‪ ,‬צולבים אותנו במהופך או משפדים אותנו לאחר כבוד על כלונסאות עץ‪.‬‬
‫היום הידרדר מעמדנו עד כדי כך שאין עוד צורך בהמתתנו; פשוט מאוד‪ַ :‬מגלים‬
‫אותנו הרחק ככל הניתן מעיני הבריות‪ ,‬כדי שלא נטיח בפניהן את האמת המרה‪,‬‬
‫שלא ייאלצו לצפות בהשתקפות המייסרת של דמותן עולה מתוך עינינו‪ .‬על כן‬
‫סוגרים אותנו כאן‪ ,‬במבנים מבוצרים‪ ,‬ממורקים ומסוידים כהלכה‪ ,‬מדיפים ריחות‬
‫של חומרי ניקוי וחומצה קרבּ ֹולית‪ ,‬כאילו די בכך כדי למלט את עצמם מהבשורה‬

                                                                 ‫שבפינו‪"...‬‬
‫מבטו הוסיף לחוג על מצחי‪ .‬הדבר עורר בי את חמתי להשחית‪ ,‬אך בה בעת‬

                                                           ‫הילך עליי אימים‪.‬‬
                                              ‫"אנשים כמונו?!" התרעמתי‪.‬‬
                    ‫"רשעים‪ .‬צדיקים‪ .‬ספקנים‪ .‬תאבי אמת‪ .‬אנשי האלוהים!"‬
‫החרשתי‪ .‬עיניי הצטעפו ולרגע קצר לא הרגשתי עוד דבר זולת קור מקפיא‬
‫בעצמותיי‪ .‬חשתי במבטו מפרק אותי מכל הגנותיי ומותיר אותי חשוף בשדה‬

                                                                      ‫מואר‪.‬‬
   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255