Page 239 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 239
Pg: 239 - 8-Back 21-05-11
ר ו ב ד ו 239
הנסתרת בפני תודעתו וכמוּנע מתוך דחפים סובייקטיביים ובלתי־מעובדים .רק
נכונותו הבלתי־מעורערת להתמסר לזרמים התת־קרקעיים והאפלים שבקרבו
עשויה להביאו לידי גילוי עצמי אמיתי ולזכותו לבסוף בהשגה של האור האלוהי
הגנוז בעמקי נשמתו.
"והנה ,כבר במסותיו המוקדמות הוכיח אמנזגור כי הוא מוכן לאמץ הלכי
מחשבה בעלי אופי אי־רציונלי כדי להעניק משנה תוקף לטיעוניו ,והשימושים
הרדיקליים שעשה בצורות הביטוי הפילוסופיות האופנתיות הם שהעניקו
להרצאותיו את כוח משיכתן הגדול ,והיו אחת הסיבות שבעטיין נקשר שמו
במהפכנות אינטלקטואלית .תומתו ובערותו של אדם הראשון בטרם ֲח ַטא ,נהג
להסביר ,אינן מנת חלקו של האדם ההיסטורי ,אשר תודעת החטא ספוגה בבשרו.
האדם החוטא ,הגולה ,נידון לתור אחר שורשיו הרוחניים מתוך אספקלריה
חלקית ,פגומה ,מעוותת לעתים ,של עיני הבשר .על כן חזקה עליו שיחפש את
האל בטבע ,בהיסטוריה ,או בכל מקום בו הוא עשוי להתגלות בפניו כמופת של
אובייקטיביות .ואולם בעשותו כן הוא רק מרחיק עצמו מן האמת ,שכן לעובדה
היסטורית כשלעצמה אין כל ערך ,וכל ממשותה נסמכת על כך שמיליוני בני אדם
האמינו בה במשך דורות; לפיכך אין לה דבר עם הכנסייה הנסתרת ,עם האמונה
שבלב ,שאינה ניתנת לאובייקטיביזציה .האובייקטיביות אינה אלא מפלט,
בריחה; ראשיתה באימתו הגדולה של האדם מבדידותו ,מארעיותו הבלתי־נסבלת
בעולם ,וסופה בניסיון להפוך את האל לאובייקט של החושים ,כדי שניתן יהיה
לשלוט בו ,לתמרן אותו ,לעשות בו שימוש להשכחת ההלם והחרדה הכרוכים
בקיום האנושי הכאוטי .תבונתו של האדם תובעת ממנו אפוא לארגן ,לסדר,
למיין ,לכמת ,להכליל הכללות ,לנסח חוקים ,בקיצור – לשלוט במציאות בעזרת
הכפפתה לחוקי התבונה; הכול כדי למלט את נפשו מסכנת הטירוף
שבסובייקטיביות ,שכידוע אינה יכולה לשמש קנה מידה לשום אמת ,ומהאימה
הכרוכה בבדידות הסולי ְפּסיסטית ,אשר אינה מותירה תחת רגליו כל קרקע של
ודאות .חתירתו של האדם לאובייקטיביות אינה רק הונאה וסילוף האמת ,אלא
היא שלילת החירות האחת והיחידה שניתנה לו מידי הבורא .התבונה ,הרוח
האובייקטיבית ,כפי שהיא מכונה בפי הפילוסופים – האין היא בבחינת הביטוי
המזוקק ביותר לחרפת היוהרה שברדיפת ה ַדּ ַעת? האין היא אותה הוּ ֵרה ,כפי
שכינה אותה לוּ ֵתר ,זונה מתועבת ,מכשיר בידי השטן ,ובתור שכזו ,האין היא
בבחינת האויבת הגדולה ביותר של האמונה? התבונה היא אשליה הזורעת חול
בעיני המאמין ,כי מה לה ולאדם הפנימי? מה לה ולאמונה בתחיית כריסטוס,
שכל כולה התרסה מפורשת כנגד חיי השכל וחוקי הטבע? רק 'הידיעה שמעבר
להכרה' ,היה שב וחוזר על אמירתו הקבועה ,הסתומה משהו ,היא שעשויה
להוביל את המאמין אל ההתגלות הנכספת ,אל ההתנסות הגואלת.
