Page 236 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 236

‫‪Pg: 236 - 8-Front 21-05-11‬‬

                                                                  ‫‪ 236‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫בעטיו של החוק – כך מורה לנו פאולוס – למד האדם את עובדת היותו חוטא‪,‬‬
‫ורק הודות לו הוא מכיר בחטא השוכן בבשרו‪ .‬ופאולוס דואג עוד לציין בפנינו כי‬
‫אלמלא אמרה התורה לאדם 'לא תחמוד'‪ ,‬או־אז לא היה מכיר את התאווה בתור‬
‫שכזאת‪ .‬אך בשעה שהחוק הופך את הרצון לרפלקטיבי‪ ,‬ומאפשר אגב כך את‬
‫המוסר‪ ,‬הוא פותח פתח לסכנת הסובייקטיביזם ומשחית את מטרתו הטהורה –‬
‫לבוא בחיק החסד והקדושה‪ .‬וכך מידרדר הרצון ומסתאב לכלל מסכת חישובים‬
‫של שכר ועונש‪ ,‬של רווח והפסד‪ ,‬המעקרת כל כוונה טהורה‪ .‬בדרך זו הופך גם‬
‫הרצון לעשיית הטוב לאהבה עצמית המכוונת כל־כולה אל תכלית גשמית‪ .‬זהו‪,‬‬
‫אם כן‪ ,‬מצב הדברים בו הותיר פאולוס את האדם הנוצרי‪ :‬אבוד במבוך אינסופי‬
‫של מראות‪ ,‬בדיאלקטיקה של חירות שאין בידו להתירה‪ ,‬ברצון לקדושה המוביל‬
‫אל החטא‪ .‬דיאלקטיקה זו‪ ,‬שב והטעים‪ ,‬עשויה להיפתר רק מכוח התערבות‬
‫אלוהית חיצונית‪ ,‬שבעולם הפוסט־קאנטיאני שוב לא תימ ֵצא תיאולוגיה שתהיה‬
‫מוכנה לסמוך על כך את ידה‪ .‬זהו אפוא ייעודו של האדם על פי פאולוס‪ :‬להוסיף‬
‫להתקיים ללא כל יכולת להגשים את דבר האל‪ ,‬ללא כל יכולת לעמוד בציפיות‬
‫החוק‪ ,‬קל וחומר בציפיותיו שלו מעצמו‪ .‬כל שנותר לו הוא להשלים עם מציאות‬
‫חייו‪ ,‬בידיעה שלעולם לא יזכה לבוא בחיק החסד האלוהי‪ .‬אך שמא נותרה בידיו‬
‫עוד אפשרות אחת אחרונה? ואולי אין זאת כי אם רק באמצעות ה־‪delectatio‬‬
‫‪ ,peccati‬ההתאוות אל החטא‪ ,‬עשוי הוא לממש את חירותו הלכה למעשה? שמא‬

                                              ‫זו לבדה הדרך להכרת האלוהי?‬
‫"אילו רק היה מסוגל להשתחרר מכבלי החוק‪ ,‬מן הרצון הרפלקטיבי‪ ,‬כי אז‬
‫היה שב אל מצבו התודעתי של אדם ראשון קודם נפילתו מגן עדן‪ ,‬ולא היה בוש‬
‫עוד במערומיו‪ .‬ההשתחררות מכבלי החוק‪ ,‬קבע אמנזגור‪ ,‬דורשת תחילה הכרה‬
‫בצורך הדוחק להשתחרר מן המורשת היהודית שבנצרות ולהתנתק מן הברית‬
‫הישנה‪ .‬בפסיקה זו לא היה חידוש‪ ,‬ואף על פי שנתפסה כהתרסה בוטה‬
‫נגד הסמכות הקאנונית של כתבי הקודש‪ ,‬לא עוררה תרעומת יתרה בקרב‬
‫היושבים בקהל‪ ,‬שהרי כולנו‪ ,‬פרוטסטנטים וקתולים כאחד‪ ,‬קראנו באותם ימים‬
‫את ַהר ַנק והבעת עמדות ברוח זו לא הייתה בלתי־שכיחה‪ ,‬ולמרבה הפלא הן אף‬
‫זכו לאהדה מסוימת – אם כי לעולם לא מפורשת – בקרב החוגים הקתוליים‬
‫הלאומיים‪' .‬הדוקטרינה הפאולינית' היא המשכה של היהדות‪ ,‬היא השחתה‬
‫וסילוף של בשורת המשיח – שבמהותה אינה אלא מרד מטאפיזי כנגד תורת‬
‫משה וחוקותיה – ומטרתה בניית אומה של עבדים שאמונתם אינה צומחת‬
‫מאהבת האל שבלב אלא מתוך מורא וציות עיוור ל'תליין השמימי'‪ .‬דת שכזו‪,‬‬
‫אין לה דבר במשותף עם ה־‪ Fides‬הנוצרי‪ ,‬עם האמונה‪ .‬הנצרות ראשיתה במרד‪,‬‬

                                                          ‫וכך גם אחריתה‪...‬‬
   231   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241