Page 233 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 233
Pg: 233 - 8-Front 21-05-11
ר ו ב ד ו 233
בישיבות סגל ולא נטל חלק בענייני האקדמיה השוטפים .ראש הפקולטה,
מתברר ,נכון היה להסכין עם כל גחמותיו ,ובלבד שלא ייאלץ לבוא עמו בעימות
ישיר .אכן ,לא איש רעים היה אמנזגור ,ובהליכותיו כמו ביקש להרחיק מעליו כל
שיג ושיח עם הבריות .לא פעם ראיתיו מהלך במסדרונות הפקולטה ,צעדו נמרץ
ומבטו זועף ,כבוש ברצפה ,כמבקש במפגיע להימנע מכל מפגש או חילופי
דברים .בנוהגו היה אם כן משהו משל המתבודד ,המשקיף מן הצד ,ותכונות אלה
הן שהקשו על הסובבים אותו לקשור עמו שיחה ,להכירו ,ולבסוף – מי יודע –
אולי אף לחבבו .ביסודו של דבר ניכר היה כי חש בנוח במחיצת בני האדם רק
בשעה שהיה עומד מאחורי דוכן המרצה .אז היו משתחררות חרצובות לשונו
ועיניו היו משוטטות על פני קהלו בהנאה גלויה ,שואבות עונג בל יתואר
מהרושם שיצרו דבריו .העובדה שחש עצמו נוכרי במסדרונות אלה הייתה ידועה
היטב ,והוא עצמו מעולם לא טרח להסתיר את הבוז העמוק שרחש ל'טכנוקרטים
של הידע' ,כפי שכינה לא פעם את עמיתיו הפרופסורים ,וקרא בריש גלי
לסטודנטים להפר מדי פעם את הסדר האקדמי המתוקן ולערער על קביעותיהם
הדוגמטיות של מוריהם ,כדי שגם אלה לא ישכחו את טעמן של ספקנות וענווה
ולא יתבסמו יתר על המידה מטעם השכלתם וסמכותם .ואולם את חיציו
המשוננים ביותר שמר אמנזגור למתקפותיו על הקתוליות ,בה ראה שורש כל רע,
רדיפת שררה לשמה והפניית עורף לאלוהים .במו אוזניי שמעתי אותו מגדף את
'רוח הרודנות הישועית' השוררת בסורבון בכלל ובפקולטה בפרט ,הממיטה
חרפה על חירות המחשבה והרוח .גישתו התיאולוגית ,יותר משנבעה מדקדוקים
תיאולוגיים הייתה עניין שבעיקרון והתגבשה על דרך הדיאלקטיקה ,כמרד בכל
סמכות שאינה אלוהית .היו שסיפרו כי רגשי טינה עמוקים אלה ,שורשם היה
דווקא בחינוך הקתולי האדוק שספג בילדותו ,ובניסיון מר שכפה עליו קונוורסיה
בגיל צעיר .כך או כך ,אמנזגור סלד מתיוגים והכללות ,ואילו נשאל לאיזה זרם
השתייך מבחינה תיאולוגית ,היה ממאן בתוקף להשיב .אפשר שהיה מודה בחצי
פה ,ומתוך הצבה של סייגים רבים ,כי חש אהדה מסוימת לתיאולוגיה
הדיאלקטית מבית מדרשם של בּארת' ובּרוּנר ,אך ככלל ,את נטיית לבו ושכלו
היה מסכם בחזרה על קביעתו הידועה של ְש ַלי ֵירמאכר' :יותר כנסייה – פחות
דת'.
"אני עצמי נכחתי בסמינר שהעביר – אם אינני טועה היה זה ב־– 1925
שהותיר בי רושם בל יימחה .על אף שנרתעתי מסגנונו הישיר ומנחרצותו ,הבוטה
לעתים ,בעניינים הדורשים ענווה ביקורתית וספקנות סכולאסטית ,לא יכולתי
שלא ללכת שבי אחר טיעוניו הבהירים ,המנוסחים בקפידה ומתובלים דרך
קבע בקשת דימויים ציוריים משלהבי דמיון ומעוררי השראה .כבר אז החלו
מהלכות שמועות כי באחד הסמינרים שלו מתנהלים דברים שאינם כשורה .היה
