Page 230 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 230
Pg: 230 - 8-Back 21-05-11
פרק 28
ברובע ֵדה ַלה גאר ,לא רחוק מרחוב בּ ֹו ִבּיי ֹו ,בסמוך לבניין משרדים אפור ,הייתה
גינה ציבורית קטנה ושקטה ,שמפאת סמיכותה למבנה הגדול הייתה ברובה
מוצנעת מעיני העוברים ושבים .במקום זה קבענו להיפגש למחרת היום לעת
צהריים .כאשר הופעתי בפניו ,באיחור קל של רבע שעה ,הצליח אך בקושי
לכבוש את תדהמתו למראה התמורה שחלה בחזותי .ראיתי כיצד התאמץ
להסתיר את חרדתו ,עד שלבסוף הפטיר לעברי בנימה מהוססת כלשהי" :אתה
חש בטוב? אתה לא נראה טוב"...
סחטתי חיוך מאומץ משפתיי וללא אומר מסרתי לידיו את המזוודה .לא היה לי
מצב רוח לשיחות בטלות .כל שהות נוספת בחברתו של האיש הייתה עליי
לטורח ,ורוחי קצרה להסתלק מהמקום .בפנים חתומות הציץ אל תוך המזוודה
והנהן כמו לעצמו .לאחר מכן שלף ממעילו מעטפת נייר קטנה והניחה בידי .מיד
החלקתי אותה אל כיסי ,סיננתי לעברו מילת תודה חפוזה והסתלקתי.
"אם תזדקק לדבר מה נוסף ,אל תהסס" ,קרא אחריי.
כשיצאתי שוב אל הרחוב נחרדתי לגלות כי המונית שאמורה הייתה להמתין לי
כבר נסעה .הכרחתי את עצמי למשול ברגשותיי והתחלתי לצעוד ,בתקווה להגיע
מהר ככל האפשר אל השדרה הסמוכה ולעצור שם מונית .השמיים החשיכו
מעליי ,כאותה חשכת ליל שרבצה ודאי בשמי גולגולתא ,ועד מהרה החלו
להמטיר על ראשי גשמי חרון .המדרכות והכבישים נשטפו בן־רגע נחילי מים
גועשים ,ועוברי האורח מיהרו למצוא מחסה בתוך בתי הקפה ,החנויות ותחנות
המטרו .כך נותרתי להלך ברחובות כמעט לבדיְ :שׂ ַערי ופניי נוטפים מים ובגדיי
ספוגים עד כלות ודבקים אל הגוף כסחבות המכבידות על התנועה .גררתי רגליים
בשלוליות ענק ,בקילוחי מים שזרימתם מסתעפת ומתערבלת סביב פנסי רחוב,
עצים ,ספסלים וגלגלי מכוניות ,שקוע בשרעפים עמוקים ,נסחף בנפתולי מחשבה
אינסופיים ,עד כי שכחתי לשעה קלה את רודפיי ולא שעיתי עוד לרגליי,
שהובילו אותי כמו מעצמן ,בהילוך קדחתני ,אל יעד שנודע רק להן .מקץ פרק
זמן לא ידוע נחלש הגשם ,עד שלבסוף פסק כליל .סחוט מההליכה הממושכת
