Page 300 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 300
Pg: 300 - 10-Front 21-05-11
300פ נ י י א נ ו ס
ידוע ,עד הפך גופי ֶא ֶתר ורגליי כמו נותקו מהאדמה והייתי מרחף מעבר למקום
ולזמן ,נוגע־לא־נוגע במציאות ,בעולם ,בממשות הדברים .להרף עין הייתי לא־
אדם ,ואף על פי כן הייתי אדם שלם כפי שמעולם לא הייתי ,ללא שם ,ללא
מתאר ,ללא עבר וללא עתיד ,הוויה נצחית ,תודעה צרופה ,תנועה מתמדת
שמעולם לא החלה ועל כן לעולם לא תסתיים ,שורש הדברים כולםֶ ,אינוּת
מוחלטת שהיא היש היחיד שבנמצא .בתוכי נמזגו שמיים וארץ ,אור וחושך,
חומר ורוח ,הניגודים כולם ,לרגע הייתי אישה ,לרגע גבר ,מיד לאחר מכן
אנדר ֹו ִגינ ֹוס ושוב גבר וחוזר חלילה; רבבות של פרצופים ,אינספור גופים חגו
סביבי ,בתוכי ,בערבוביה ,סוגרים זה על זה במעגלים ,מקימים שאון מחריד
שאין לבטאו במילים המאיים לקרוע את עור אוזניי ,עד שלבסוף לא שמעתי דבר
מלבד דממה מוחלטת .צבעים בוהקים הסתחררו סביבי במהירות ,נמוגו והופיעו
שוב בעוצמה מבהילה .ולפתע התלקח העולם באור מסמא ,מצמית בבוהקו,
שהיה בה בעת לוהט כאש וקפוא כקרח ,ואז שוב הייתי עצמי בלבושי הגשמי.
אך לפתע אני ילד המהלך לו ביריד רחב ידיים והומה אדם – אפשר שזהו שוק
חג המולד ,אינני יודע – עמוס דוכני ממכר ושעשועים מכל הצבעים והסוגים.
והנה מדאם ס ֹוס ֹו ְס ְט ִריס הרואה נסתרות ,בידה חפיסת קלפים ,היא שואלת אותי
לשמי אך אני איני משיב .היא מחייכת לעברי ברשעות ,שולפת קלף מתוך
החפיסה ומניחה אותו בידי .אני הופך אותו באצבעותיי ומגלה את דמות התלוי,
קשור במהופך מצלב דמוי טאוּ ,רגלו האחת מתוחה בזווית ישרה והאחרת
מכופפת כלפי פניםָ ,צ ַרה צלב נוסף ,דמוי פילפ ֹוט .האם זהו פטרוס הצלוב
במהופך? שמא א ֹודין התלוי ברגלו מ ִיג ְדראסיל ,עץ העולם? אולי זהו אחד
מאותם לוחמי חופש חסרי מזל שראיתי בפאתי אחד הכפרים בנורמנדי ,תלויים
ברגליהם מענפי העצים העירומים וכפור דבוק אל נבלותיהם? אך כיצד ייתכן
הדבר? שהרי עודני ילד רך בשנים ,וזוועות המלחמה עודן רחוקות .היא אומרת
לי" :קחהו עמך ,עוד תזדקק לו" .אני תוחב את הקלף אל תוך אפודתי וממשיך
בדרכי .אני מוסיף להלך והבריות מסבירות לי פנים ,מחייכות לקראתי ומורות
באצבען אל קרן רחוב אפלולית ,מוצנעת מאחורי דוכני הרוכלים ,שם ניצב
תיאטרון בובות קטן ,אפוף אד סמיך .אני קרב אליו בצעדי ילד ותופס את מקומי
ברחבה קטנה וריקה מקהל .פרגוד כהה משוך מלפני הבימה ולפידים עשנים
מכתרים אותה ומאירים את השלט הגדול המתנוסס ממעל ,ועליו הכיתוב:
'התיאטרון הנודד של אחשוורוש' .לצדו עומד אדם זקן וקטן קומה ,לראשו
מגבעת שחורה ,גדולה ומרופטת וזקן אפור ועבות משתפך על חזהו .רכון אל
תיבת נגינה קטנה ,הוא מסובב את המנואלה בדי עמל .הנעימה מוכרת לאוזניי,
אך צלילי התיבה החדגוניים והמתכתיים משווים לה נימה אחרת ,עולצת
וקפואה ,כשל מוזיקת ירידים .פניו של הזקן מיוגעים וחיוורים ,כמו ניקזו אליהם
