Page 374 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A
P. 374
Pg: 374 - 12-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
"אני מקווה שלא נבהלת ושלא הטרידו אותך ממשהו חשוב" ,סח
בנימת דאגה.
"לא ,אדוני המלך .דווקא שמחתי לבוא היום אל המלך .לא מצאתי
עבודה להיום ,לכן באמת שלא היה לי משהו אחר לעשות" ,אמר
האיש בתמימות.
"אני שמח מאוד" ,סח המלך בחיוך .הוא נקף באצבעו למשרת העומד
בצד החדר וציווה" :דאג לנו לארוחה דשנה ,ידידי כנראה עוד לא אכל
ארוחת צהריים היום".
האיש צחק קלות ,מביט באהבה במלך ואומר" :גם אתמול לא אכלתי
צהריים ,אני רגיל בזה .אני אוכל רק ארוחת ערב ,אם נשאר משהו
לאחר שהילדים מסיימים את הלחם והירק שאני מצליח לקנות לאחר
יום עבודה".
"בוא ידידי ,שב וספר לי מעט על חייך" ,ביקש המלך והוביל את
האיש לספה נוחה ,יושב לצידו כשגבם אל הזקנים העומדים חרש בצד
החדר" .איך קוראים לך? היש לך משפחה? במה אתה עוסק?" ,שאל
המלך בהתעניינות.
"שמי דוד בן אברהם" ,ענה האיש בחיוך" ,יש לי אישה טובה וחמישה
ילדים חמודים ,ברוך השם .אני עוסק במה שאני מוצא ,אף פעם לא
הייתה לי עבודה מסודרת .אני ,איך אומרים את זה? ...חי מהיד לפה,
עושה מה שביכולתי על מנת לפרנס את אשתי האהובה וילדיי היקרים".
"כמה שנים אתה נשוי?" ,שאל המלך.
דוד" :כעשר שנים אדוני המלך".
"הפרנסה קשה ,נכון?" ,המלך נאנח חלושות כחש בצער האיש המסכן.
דוד" :האמת היא שכן ,אדוני המלך .אתה יודע ,להאכיל שבעה נפשות
זה לא פשוט כל כך בימינו" ,סח בתמימות כאילו המלך נמצא באותו
המצב כמוהו" .יוקר המחייה רק מאמיר ,אך המשכורת היומית נשארת
באותו גובה .אבל ברוך השם ,בדרך כלל אשתי והילדים לא הולכים
לישון רעבים .אנחנו אומנם חיים בכפר די נידח ,כך שאין הרבה עבודה
כמו בערים הגדולות ,אבל ברוך השם ,אנחנו חיים".
374
