Page 85 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A
P. 85

‫‪Pg: 85 - 3-Front 21-10-20‬‬

‫מלכות שלמה‬

‫הדומעות מהתרגשות לא שבעות מלהתבונן בהתפעלות מיופי מלאכת‬
‫המחשבת שבה נבנה המקדש‪ .‬הכוהנים נושאי הארון המשיכו בדרכם‬
‫אל עבר שער עזרת הכוהנים‪ ,‬אחריהם צועדים המלך ונכבדי העם‪.‬‬
‫הלבבות דוהרים מהתרגשות‪ .‬שני כוהנים התקרבו אל פתח ההיכל‪,‬‬
‫עולים בלב הולם בחמש עשרה המעלות הנמצאות לפני ההיכל‪ .‬הם‬
‫מתקרבים אל שערי הזהב הגדולים‪ ,‬ידיהם מונחות על ידיות השערים‪,‬‬
‫שגובהם כשנים עשר מטרים‪ ,‬מושכים את הדלתות כלפי חוץ‪ .‬מבט‬
‫תמיהה עולה על פניהם כשחשים שהדלתות כאילו נדבקו זו בזו‪ .‬ידיהם‬
‫מנסות למשוך חזק יותר‪ ,‬אך רעד עובר בגופם מתוך ידיעה שכוחם‬

                                       ‫לא יעזור לפתוח את הדלתות‪.‬‬
‫נשימת כל הקהל נעתקה בראותם את הכוהנים המנסים לשווא לפתוח‬
‫את דלתות ההיכל‪ .‬העיניים רצות מהדלתות אל עבר המלך‪ ,‬העומד‬
‫על גבי כיור נחושת‪ ,‬כשני מטרים גובהו‪ ,‬שהוצב לכבוד המלך‪ .‬הכול‬
‫מייחלים לראות את השלמת המלאכה שנמשכה שבע שנים‪ ,‬לחזות‬
‫בארון הברית הנכנס למשכנו הקבוע‪ ,‬בהשלמת המסע שהחל עוד‬

                                                      ‫ביציאת מצרים‪.‬‬
‫המלך כרע על ברכיו‪ ,‬עצם עיניו‪ ,‬פיו החל לומר שירות ורננות‬
‫לפני בוראו‪ְ " :‬ל ָדִוד ִמ ְזמֹור‪ַ .‬לה' ָה ָאֶרץ ּו ְמלֹו ָאּה‪ֵּ ,‬ת ֵבל ְו ֹיְׁש ֵבי ָבּה‪ִּ .‬כי‬
‫הּוא ַעל ַי ִּמים ְי ָס ָדּה ְו ַעל ְנ ָהרֹות ְיכֹו ְנ ֶנ ָה‪ִ .‬מי ַי ֲע ֶלה ְב ַהר ה'? ּו ִמי ָיקּום‬
‫ִּב ְמקֹום ָק ְדׁשֹו? ְנ ִקי ַכ ַּפ ִים ּו ַבר ֵל ָבב‪ֲ ,‬אֶׁשר ֹלא ָנָׂשא ַלּ ָׁשְוא ַנ ְפִׁשי ְוֹלא‬
‫ִנְׁשַּבע ְל ִמְר ָמה‪ִ .‬י ָשא ְבָר ָכה ֵמ ֵאת ה' ּו ְצ ָד ָקה ֵמ ֱאֹל ֵקי ִיְׁשעֹו‪ֶ .‬זה ּדֹור ּ ֹדְרָׁשיו‬
‫ְמ ַב ְקֵׁשי ָפ ֶניָך ַי ֲע ֹקב ֶס ָלה‪ְׂ .‬שאּו ְׁש ָעִרים ָראֵׁשי ֶכם ְו ִהָּנְׂשאּו ִּפ ְת ֵחי עֹו ָלם‬
‫ְו ָיבֹוא ֶמ ֶלְך ַהָּכבֹוד"‪ .‬לפתע‪ ,‬רעד הורגש במקדש‪ .‬דלתות ההיכל החלו‬
‫לרטוט‪ ,‬מרעידות את כל הבניין‪ .‬אנשים החלו להביט זה בזה באימה‬

                                         ‫שמא מעשיהם אינם רצויים‪.‬‬
‫קול רם נישא‪ ,‬כאילו פורץ מתוך ההיכל‪ ,‬מרעיד את כל האנשים‬

                               ‫האחוזים אימה‪ִ " :‬מי ֶזה ֶמ ֶלְך ַהָּכבֹוד?!"‪.‬‬
‫שלמה נשא ידיו אל על‪ ,‬עיניו דומעות‪ ,‬קולו נישא בהחלטיות‪" :‬ה'‬
‫ִעּזּוז ְו ִגּבֹור‪ ,‬ה' ִּגּבֹור ִמ ְל ָח ָמה‪ְׂ .‬שאּו ְׁש ָעִרים ָראֵׁשי ֶכם ּוְׂשאּו ִּפ ְת ֵחי עֹו ָלם‬

‫‪85‬‬
   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90