Page 137 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 137
אציו תשרפ Pg: 137 - 5-Front 22-04-14
יעקב היה יכול לפגוש את המלך פנים מול פנים ,כפי שכמהה נפשו ,כפי
שכל כך רצה .אבל הוא פספס את הרגע ונפל לשינה .עם קומו הבין את
גודל השעה ,את קדושת המקום ,את רגע הנבואה ,את היותו של הקב"ה
ממש כאן ואת הצורך להגיע אליו בכל מחיר.
גם אור החיים הקדוש ,רבי חיים בן עטר ( ,1696-1743מרוקו וארץ
ישראל) ,מפרש שהיה יכול יעקב לזכות לנבואה בהקיץ ולא בחלום ,אילו
רק היה מכין את עצמו לרגע הזה:
"ואומרו יש ה' פירוש שם הוא מקום שבו ה' מצוי תמיד יותר מכל
המקומות ,ואשר לזה רצה ה' לדבר אתו שם מדי עוברו שמה,
ואמר ואנכי לא ידעתי קודם טעם הדבר כי אם היה יודע היה מכין
עצמו לנבואה כי הנבואה צריכה הכנה כידוע .ואפשר אם היה
מכין עצמו היה מתנבא בהקיץ ולא בחלום ידבר בו ,ולזה מתאונן
על מה שלא השכיל על דבר" (אור החיים ,בראשית כח ,יז).
נקודת פספוס הרגע מובאת גם בדברים שבהם פתחנו ,במסכת סנהדרין.
על פי דברים אלו יעקב עבר בבית אל ,ביקר שם והמשיך הלאה לחרן
מבלי לשים לב למקום .רק כאשר הגיע לחרן הוא שאל את עצמו :היתכן
שעברתי במקום שבו התפללו אבותיי ולא התפללתי?
נסיים בדבריו של הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל ( ,1933-2015ארה"ב
וישראל) ,מחשובי הרבנים בדורנו ,אשר לוקח את כל זה לחיי היום-יום
של כל אחד ואחת מאיתנו:
"עלינו להבחין בין רמות שונות של ידיעה :ידיעה יכולה להיות
רק ברמה החיצונית והשטחית – האדם יודע ומכיר את המצב
הנראה על פני השטח בלבד .לעומת זאת ,ישנה ידיעה החודרת
בכל חדרי הלב ,הממלאת את כל הווייתו ואישיותו של האדם...
גם לגבי האמונה בה' ,עלינו להרגיש שהאמונה איננה רק ידיעה
שטחית ,אלא היא אמורה למלא את כל לבנו ,נפשנו ואישיותנו...
כך גם מובנים דבריו של יעקב ,לאחר שהקיץ משנתו – הוא אמנם
ידע כבר לפני כן שזהו מקום מיוחד וקדוש ,אך הייתה זו ידיעה
ברמה שטחית וחיצונית בלבד .לאחר שהגיע לחרן ,כאב ליעקב
137
