Page 188 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 188

‫‪Pg: 188 - 6-Front 22-04-14‬‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       ‫פרשיות מהחיים‬

‫של יהודה שלא פעלה בזמן אמת‪ .‬על פי המדרש‪ ,‬בכוחו היה למנוע‬
‫את המעשה‪ ,‬אילו רק היה אומר להם מה הוא מרגיש באמת ומה צריך‬

                                                                                    ‫לעשות‪:‬‬

     ‫'"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו' – כיון שראו בניו שכך‬
     ‫היה מתרעם‪ ,‬ולא היה מקבל תנחומין‪ ,‬הלכו להם אצל יהודה‪ ,‬אמרו‬
     ‫לו‪ :‬אתה עשית לנו את כל הרעה הגדולה! אמר להם‪ :‬אני אמרתי‬
     ‫לכם 'מה בצע כי נהרוג את אחינו' ואתם אומרים‪ :‬אתה עשית?‬
     ‫אמרו לו‪ :‬ולא שמענו לך? אתה אמרת‪ :‬לכו ונמכרנו לישמעאלים –‬
     ‫ושמענו לך‪ ,‬אילו אמרת‪ :‬לכו ונחזירו לאביו‪ ,‬לא היינו שומעים לך?‬
     ‫לפיכך באותה שעה עמדו ונידו אותו‪ ,‬מנין? ממה שקראו בעניין‪:‬‬

                                ‫'וירד יהודה מאת אחיו'" (תנחומא וישב‪ ,‬ח)‪.‬‬

‫יהודה לא הלך עם האמת שלו‪ .‬יהודה חשב באמת שאין להרוג את יוסף‬
‫ושיש להחזירו לבית אביו‪ ,‬ולכן הייתה חובה עליו לומר את זה בפה מלא‬
‫ולפעול כך‪ .‬לו היה עושה זאת‪ ,‬היו האחים מקשיבים לו ומונעים את‬
‫הצער הגדול הזה מיעקב אביהם‪ .‬האמת שיוצאת מהלב בעוצמה משנה‬
‫מציאות‪ ,‬ובכוחה לגרום לאנשים ללכת אחריה מעבר להשגתנו ומעבר‬
‫לתפיסתנו‪ ,‬זה פתאום מגיע באור גדול‪ .‬הסיפור הבא של יהודה‪ ,‬בהמשכה‬
‫של הפרשה יציג צד אחר של יהודה‪ ,‬אשר הולך עם האמת עד הקצה‬
‫ובעקבותיו יטמיע יהודה בנפשו ובזרעו לנצח את מידת האמת ואת‬

                                                               ‫היכולת להודות בטעות‪:‬‬
     ‫ַַַ ִווְוַָֻּּ"לכּכַיִֵּּאוַָיְּזּגתתילֹׁבוְִ‪ֶָֹ-‬דוָנהתגתשיַַֹואהעִדב‪:‬לָָּּׁלילְבֵ ֵ ּאֵשִבףּׁהַעִכיֵ‪ּ,‬ולבִיָשייַתתודְָךלִֵּ‪ַ,‬הַכת ָׁהאהְּאֶ‪ְִִּ,‬סִֵלשכהלבְָָיוויבתמ ִ ָָאנהאההְ‪,‬לוֹּ‪ֹ,.‬מבה‪ֶַ .‬אא‪.‬ורפֵ‪ֵּּ,‬יָ ֶַָבַפיָו ֶתריַזנָּלְֹידנתדחתַָָאהע ְת‪-‬סי‪ִָ -ֵ .,‬עהרנאהיְִַּּוִַּוכֵנ ִָּיבתִיּיָּ ָידבנתְ ְטגםַָךֵה‪,‬הכ‪,‬מד ָ ֵּילֵרֲאַלמאעֶֹׁותֵַלֶַֹּאואידכש ְְָָ ּלל‪-‬לתהרִִ ְִיֶה ְאמגוׁתֶֶַַּנָאּעָּאודךאשָ‪ָ,‬ל‪.‬חללתה‪.‬י‪-..ְּ-‬ווֶׁהֵַַּ‪.‬גדֶַַהו‪.‬שוְִֶּי‪.‬רֵָיְּםדלמְִֶרךַהוָרֶהִּיעיֹאְִּהֶך ֵָּלְתנ‪,‬אְהּיבְֶכ ִָהנמַמְִהָויינמ‪ּ,‬יֹׁ‪.‬רָ ְָה‪ַ .‬תהּוְואש‪ָ.‬יָ ְֶּרהדַלֹמתוהׁ‪ַּ :‬וֵּההרכָ‪,‬שת‪ִּ,‬דכֶסלַָיוֳִהַהְלּיָךחְְַָָּזברבְדחנלֲָָּׁׁ ִּּוְהָצאתִנשָתשִָ‪-‬ייֶעָתָמּנבימםָםרהארה‪,,;,‬ף‬
     ‫ַו ֹּיא ֶמר ְיה ּו ָדה‪ ,‬ה ֹו ִציא ּו ָה ְו ִת ּ ָשׂ ֵרף‪ִ .‬הוא מ ּו ֵצאת‪ְ ,‬ו ִהיא ׁ ָש ְל ָחה ֶאל‪-‬‬
     ‫ָח ִמי ָה ֵלא ֹמר‪ְ ,‬ל ִאי ׁש ֲא ׁ ֶשר‪ֵ -‬א ֶ ּלה ּל ֹו‪ָ ,‬א ֹנ ִכי ָה ָרה; ַו ּ ֹתא ֶמר‪ַ ,‬ה ֶּכר‪ָ -‬נא ‪-‬‬

                                                                                                                           ‫‪188‬‬
   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192   193