Page 223 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 223
שגיו תשרפ Pg: 223 - 7-Back 22-04-14
שכוונתם המקורית הייתה לעזוב עם סיום שנות הרעב ושיפור המצב
בארץ כנען:
"'ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו' – כיון שאמר להם :מה
מעשיכם? אמרו לו :רועי צאן עבדיך .בקש להם :מה הנאה יש
לי מכם שבאתם בארצי? הלוא כל רועי צאן הוא תועבת מצרים?
וקודם שדבר הוא ,התחילו הם לומר :לגור בארץ באנו .לא ירדנו
פה להשתקע אלא לגור בארץ באנו ,כי אין מרעה לצאן אשר
לעבדיך .הא אם היה מרעה ,לא באנו למצרים .ושמא תאמר לא
היה רעב גדול? ת"ל כי כבד הרעב ,הא תדע כי אנוסים ירדנו
(פסיקתא זוטרתא ,שם).
סכנת ההיאחזות
אבל בפועל ,מתוך שגרת החיים במצרים ,נוצרת מציאות אחרת לגמרי.
הפרשה מסתיימת בפסוק משמעותי ,שפסוק דומה לו יפתח את ספר
ַו ֵ ּישש ָאלמ ֲוחזתב ּוני ָבב ּיעהו,שדַו ִרּי ְאשפלרב ּוו ַעובִ ּיי ְיאר ּםרבּ .וץ ְהמגפו ֹאסדשון":ק("כ ַבוו ֵ ּיר ׁל ֶאלשבשבייִיתְטושׂ ָימר ֵזק,אלשכזְהּב) ֶ.אמֶראוץד ִמעְצ ַלר ִיאום,פן ְ ּבהֶא ֶתרנץהלּגֹוׁ ֶתשן;ם
יורדים למצרים בגלל קושי כלכלי בארץ כנען ,מכינים את הקרקע
הרוחנית – ואז לאט לאט הולכת ומתפתחת לה "קהילת גושן" .קהילה
פורחת ומשגשגת עם בתי מדרש ,מקוואות ,מוסדות וכל מה שקהילה
נורמלית צריכה" .קהילת גושן" הופכת את ה"אונס" שבגינו ירדו למצרים
ל"אחיזה" בקרקע.
קשה לדעת איזו נקודת זמן מתוארת בפסוק :לא בטוח שמדובר בתקופה
שבה יעקב חי ,אולי אפילו בניו כבר לא חיו בשלב זה ,אבל אין ספק
שמתרחשת כאן מציאות שיעקב לא תכנן אותה .הוא לא רצה אותה,
ובדיוק ממנה הוא חשש .בניו "נאחזים" במצרים ,בניו ובני בניו בונים את
קהילת גושן ,מחזקים אותה ומקדשים אותה.
בעל "הכלי יקר" ( ,1550-1619פראג) ,מבין היטב את הלך הרוח שקיים
223
