Page 111 - YAD VASHEM-rapaport book.YAD VASHEM-rapaport book.1A
P. 111
Pg: 111 - 4-Back 21-04-26
כיסה אותם עד למעלה ממכנסיהם .ציוד המתכת הועלה על הגב
והרגליים בוססו באדמה .קוטלר נשא על כתפיו חלקים מציוד מכונת
הירייה ,כמו את ציודו האישי ,וכך נהגו גם חייליו .האחריות הייתה
מוטלת עליו ,דריכות ובגרות נדרשו ממנו בכל פסיעה ,בכל עיקול
דרך ,בכל כניסה לכפר .ההליכה בבוץ התנהלה באיטיות והייתה
מסובכת ,אבל הצבא האדום קיבל פקודה שלא לחדול עד הניצחון.
לוחמה שצבאות אחרים לא הכירו הייתה מנת חלקם של החיילים
האלה ,שמפקדיהם לא התירו להם לעצור ,והם הובילו את הלחימה
אל מחוץ לגבולות המדינה בדרכם למגר את הנאציזם .קרבות
קטנים התחוללו ביער ובדרך ,ורק בחודש אפריל 1944החל האוויר
להתחמם.
אולם החורבן והשֵרפות שהותירו הגרמנים הנסוגים לא אפשרו
פריחה אביבית .הכל היה לשדה מערכה .הכפרים הועלו באש ,ובאש
נערכו הקרבות בעוד חיילי הכובש נמלטים והצבא הגרמני הולך ונחלש
מול עיניו של המפקד קוטלר .הנסיגה נהפכה למנוסה .רעב הולך וגובר
ומחסור בציוד צבאי החלישו את צעדי הגרמנים אף יותר והנמיכו
את רוח הלחימה שלהם ,ולמעשה הצבא הגרמני נעזב לגורלו ביערות
ביילורוסיה .בה בעת סבלו גם חיילי הצבא האדום ממחסור ,וסמל
קוטלר חש רעב ללא הפסק .המחשבות העיקריות היו מעתה כמעט
אך ורק על מזון ,ועל תוכניות יום־יומיות להשגת פרוסת לחם או מנת
מזון כלשהי שתספק כוח לגופו הלֵאה .אומנם גייסות האספקה נעו
בעקבות הגדוד הרוסי ,אבל לא היה פנאי להמתין להגעתן .כשנשמעה
הקריאה" :לזוז!" נדחקה סוגיית האוכל לקרן זווית ,והחיילים יצאו
לדרך כאיש אחד .אומנם מספר הקרבות הלך ופחת ,שיעור עוצמת
האש שהמטירו הגרמנים נחלש אף הוא ,אך עדיין גבה כל קרב נפגעים,
בעיקר בשל פקודת הצבא האדום להסתער ולעולם לא לסגת ,ואף
לצאת אל סכנה ברורה .ובכל זאת נראה האויב מאיים פחות משהיה.
החיילים הגרמנים נטשו ציוד צבאי מאחור מכיוון שלא היו להם
חלקי חילוף ומכיוון שהציוד הכבד עיכב את מנוסתם .קצב הנסיגה
111
