Page 81 - YAD VASHEM-rapaport book.YAD VASHEM-rapaport book.1A

‫‪Pg: 81 - 3-Front 21-04-26‬‬

‫ַחס ֶקל לא ידע כמה זמן היה מאושפז בבית החולים וגם לא זכר‬
‫מה עבר עליו כל אותם ימים‪ .‬רק זאת ידע — ששכב מחוסר הכרה‬
‫והתנדנד בין חיים למוות‪ .‬חיים‪ ,‬ידידו מַרטנָה‪ ,‬כבר עזב את טש ֶקנט‬
‫ומצא עבודה במקום אחר‪ ,‬ועברו שנים לפני שהשניים נפגשו בשנית‪.‬‬
‫ביום ששבה הכרתו אליו והוא פקח את עיניו הביט ַחס ֶקל כאורח‬
‫בעולמו‪ ,‬ולא ידע היכן הוא נמצא ומה אירע לו‪ .‬כשראתה האחות כי‬
‫פקח את עיניו התקרבה למיטתו ושאלה לשלומו‪ַ .‬חס ֶקל הביט בה‬
‫חסר מודעות והפנה את מבטו סביב‪ ,‬לעבר המיטות הרבות שעמדו‬
‫באולם רחב הידיים של בית החולים‪ .‬מנקודה זו החל תהליך החלמתו‬
‫והוא התאושש לאט־לאט‪ .‬יומיים שכב ַחס ֶקל וראשו עדיין מעורפל‪,‬‬
‫ועוד יום עבר עד שהבין משיחה עם האחות כי נפל קורבן למגפת‬
‫הטיפוס‪ .‬כשהתעורר לגמרי סיפרה לו האחות כיצד פקח את עיניו‪,‬‬
‫כיצד האכילה אותו כשסירב לאכול‪ ,‬ומתי החל לשאול היכן הוא‬
‫נמצא‪ .‬בלעדיה היה זיכרון האירועים הללו נשכח ממנו כליל‪ .‬האחות‬
‫המשיכה להשגיח עליו בכל ימי האשפוז וניגשה אליו שוב ושוב בדאגה‬

‫למחסורו‪ .‬למזלו שרד ַחס ֶקל במחלה הקשה ושב לאיתנו‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬כאשר הוטב מצבו‪ ,‬התעניינה בו האחות הרחמנייה‬
‫ושאלה מאין בא‪ .‬ואולם ַחס ֶקל‪ ,‬חלש ומבולבל‪ ,‬לא שאל אותה דבר‬
‫ואפילו לא את שמה‪ .‬האחות הפלאית המשיכה לטפל ב ַחס ֶקל‪ ,‬היא‬

‫הביאה לו אוכל ועזרה לו ללמוד מחדש לאכול‪.‬‬
‫אורחים רבים הגיעו לבקר את החולים המחלימים מהמחלה‬
‫המידבקת אך לא הורשו להיכנס‪ ,‬הם רק הביטו בקרוביהם מבעד‬
‫לחלון גדול שהיה קבוע באחד מקירות האולם‪ .‬רק ַחס ֶקל היה ערירי‪,‬‬
‫איש לא בא לדרוש בשלומו חוץ מהאחות שנקשרה אליו ולא משה‬
‫ממיטתו‪ .‬הוא סיפר לה כי אין לו איש באזור ואין לו לאן ללכת‪ ,‬אך היא‬
‫לא סיפרה דבר על עצמה‪ .‬חולים שהחלימו השתחררו מבית החולים‪,‬‬
‫ויום אחד קיבל גם ַחס ֶקל קוטלר מכתב שחרור‪ .‬הוא קם ממיטתו ועזב‬

‫את בית החולים‪ ,‬ומעולם לא פגש עוד באחות האלמונית‪.‬‬
‫חורף ‪ 1942‬קידם את פניו בצאתו לאוויר הקריר כשהוא פוסע‬

‫‪81‬‬