Page 218 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 218 - 14-Back 21-06-15‬‬ ‫‪218‬‬
‫הזוחלים של ארץ ישראל‬

‫חלק קטן יחסית מהראש‪ ,‬וכך רוב שטח הראש מכוסה קשקשים כקשקשי‬ ‫‪ d. dhara‬המאכלס גם את ערב‪ ,‬ירדן וסיני‪ ,‬ואילו בצפון אפריקה לרבות‬
‫הגב‪ .‬מגן המצח רחב‪ ,‬רוחבו למעלה משני שליש מאורכו‪ .‬מגן הרסן ארוך‬ ‫מצרים‪ ,‬בייחוד בעמק הנילוס [‪ ,]431‬שכיח (‪T. d. obtusus )Reuss, 1834‬‬
‫וגובל בעין‪ .‬קשקשי הגב ערוכים ב־‪ 19‬טורים (במקרים נדירים ‪ 17‬או ‪)21‬‬ ‫[‪ .]629‬מעמד התת־מינים האלה שנוי במחלוקת‪ .‬יש המכחישים את‬
‫באמצע הגוף [‪ .]1397 ,207a‬בתת־מין הזה מספר מגיני הגחון ‪;189-169‬‬ ‫הנבדלות שלהם‪ ,‬יש הרואים בהם תת־מינים ואחרים סבורים שהם מינים‬
‫מגן השת חצוי; מגיני תת־זנב‪ 78-47 ,‬זוגות‪ .‬ערכים אלה נמוכים במידה‬ ‫נפרדים‪ .‬בהיעדר מידע נוסף על המורפולוגיה והביולוגיה שלהם סביר‬
‫ניכרת מאלה שבכל יתר התת־מינים היבשתיים (ראו למטה)‪ :‬במגיני גחון‬
‫הטווח המשותף לתת־המינים האחרים הוא ‪ ;243-188‬במספרי מגיני‬ ‫להתייחס אליהם כתת־מינים [‪.]196‬‬

‫התת־זנב יש יותר חפיפה [‪.]207a, 208‬‬ ‫אורח חיים‪ :‬באזורים מדבריים חוליים‪ ,‬חצציים וגם סלעיים‪,‬‬
‫ולאורך מערכת הנחלים ובקעת הירדן חודר לתחום האזור הים‬
‫הצבע היסודי אפור‪ ,‬או חום‪ ,‬או אפור־כחלחל‪ .‬בעורף קולר‬ ‫תיכוני‪ .‬מעדיף אזורים עם צומח ועצים; הוא מטפס זריז‪ .‬פעיל‬
‫שחור גדול המתמשך אחורה על הצוואר; בפרטים שונים הראש‬ ‫בלילה או בין הערביים בתלות בעונה‪ .‬ניזון בעיקר מלטאות‬
‫יכול להיות כהה אך בדרך כלל עדיין בהיר מכתם העורף‪.‬‬ ‫(לרבות זיקיות‪ ,‬בחצי האי ערב)‪ ,‬ציפורים וביצי ציפורים ופחות‬
‫לפעמים‪ ,‬למשל בפרטים מן הגולן בסביבות החרמון‪ ,‬הראש‬ ‫מיונקים שוכני חול (במצרים)‪ ,‬אך לפעמים מעטלפים [‪.]471‬‬
‫שחור לגמרי ברצף עם קולר העורף‪ .‬לאורך הגב טור מרכזי של‬ ‫במצרים‪ ,‬בסודן ובערב נצפתה בעיקר אכילת ציפורים [‪.]414‬‬
‫כתמים שחורים גדולים‪ ,‬עגולים פחות או יותר‪ ,‬אך גבולותיהם‬ ‫הנקבות הבוגרות נוהגות לעלות לשיחים ולעצים‪ ,‬לבלות עליהם‬
‫אינם חלקים‪ .‬הרווחים ביניהם רחבים כאורך הכתם או יותר‪.‬‬ ‫ולארוב תוך כדי שכיבה על הענפים; הצעירות אורבות ללטאות‬
‫לסירוגין עם אלה יש בצידי הגוף כתמים שחורים קטנים‬ ‫קרקעיות‪ .‬הזכרים צמודים לקרקע בסמיכות לעצים ושיחים‬
‫יותר‪ ,‬בפרטים רבים בצורה צרה ואנכית כעין פס רוחב חלקי‪,‬‬ ‫שמשמשים את הנקבות‪ ,‬ובהיתפסם הם תוקפניים יותר מן‬
‫שלפעמים מתחברים לשכניהם בטור המרכזי‪ .‬הגחון שחור או‬
‫שחום ובפרטים רבים הכתמים השחורים האנכיים שבטור הצדדי‬ ‫הנקבות [‪.]1695‬‬
‫מתחברים אליו‪ .‬מספר הכתמים לאורך גב הגוף גם הוא נמוך‬
‫בתת־המין המקומי‪ ,35-20 ,‬מאשר בתת־המינים האחרים‪ .‬טווח‬ ‫כשהמין הזה נוקט עמדת ההתגוננות האופיינית לסוג הוא נראה‬
‫כמחקה את האפעה ממין ‪ Echis carinatus‬שתפוצתו העולמית חופפת‬
‫עיקרי משותף‪.]207a[ 65-35 ,‬‬ ‫חלקית [‪ .]1545‬במצב זה עין־החתול גם מתחכך בין פיתולי גופו אך לא‬

‫דו־פרצופיות זוויגית‪ :‬הנקבות גדולות במקצת (מתוך עשר‪ ,‬ממוצע הרו"ג‬ ‫מופק הצליל שמיני האפעה משמיעים באופן זה [‪.]471‬‬
‫‪ 461‬מ"מ והמרב ‪ )530‬מן הזכרים (מתוך תשעה‪ ,‬ממוצע הרו"ג ‪ 451‬מ"מ‬
‫רבייה‪ :‬בתת־המין הצפון־אפריקני ‪ T. d. obtusus‬ההזדווגויות מתחילות‬
‫והמרב ‪ .]656m[ )523‬הזכרים ניכרים בבסיס הזנב המעובה‪.‬‬ ‫באביב והנקבות מטילות ‪ 20-6‬ביצים במידות ‪ 8-7 × 25-22‬מ"מ [‪.]1285‬‬

‫תפוצה בעולם ותת־מינים‪ :‬המין תפוצתו מהבלקן (מאיסטריה שבצפון־‬ ‫עין־חתול חברב ר ‪Telescopus fallax syriacus‬‬
‫מערב יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬היום קרואטיה וסלובניה‪ ,‬עד יוון) ואיי הים האגאי‬ ‫‪Boettger, 1880‬‬ ‫ איור ‪243‬‬
‫ואיים בים התיכון (מלטה‪ ,‬קיקלאדים‪ ,‬כרתים‪ ,‬קפריסין‪ ,‬רודוס ועוד) עד‬
‫דרום־מערב אסיה (תורכיה ומזרחה עד לים הכספי‪ ,‬ודרומה דרך סוריה‬ ‫הנציג האירופי הזה מייצג את הסוג באזור הים תיכוני ובכך זה‬
‫ולבנון עד ישראל)‪ .‬תוארו כשמונה תת־מינים שזכו להכרה במידות שונות‪.‬‬ ‫המין הנפגש ביותר‪.‬‬
‫תפוצת התת־מין הישראלי ‪ T. f. syriacus Boettger, 1880‬מן האזור‬
‫המרכזי של דרום אנטוליה‪ ,‬כלומר מסביב למפרץ אלכסנדרטה‪ ,‬דרומה‬ ‫תיאור‪ :‬האורך הכולל בדרך כלל פחות מ־‪ 800‬מ"מ‪ ,‬ומזה‬
‫דרך מערב סוריה ולבנון עד ישראל‪ ,‬ולפי דעה אחרת רק מדרום־מערב‬
‫סוריה ודרומה‪ .‬תת־מינים אחרים‪ :‬באירופה ובמחצית הצפונית־מערבית‬ ‫כשישית לזנב‪ .‬אורך הזנב בתת־מין המקומי (ראו למטה) ‪-15%‬‬
‫של תורכיה — (‪ ;T. f. fallax )Fleischmann, 1831‬מזרחה לזה עד הים‬
‫הכספי — (‪ ;T. f. iberus )Eichwald, 1831‬בקפריסין — ‪T. f. cypriaca‬‬ ‫‪ 20%‬מהרו"ג (ממוצע ‪.)18%‬‬
‫(‪ ;)Barbour & Amaral, 1927‬בכרתים — ‪T. f. pallidus Stepanek,‬‬
‫‪ ;1944‬באי הקטן קופוניסי שליד כרתים — ‪T. f. multisquamatus‬‬ ‫הראש נבדל מהצוואר (באמצע אורכו רחב מהצוואר)‪ .‬הפילאוס מכסה‬
‫‪ ;Wettstein, 1952‬ובאי רודוס — ‪T. f. Rhodicus Wettstein, 1952‬‬
‫[‪ .]1397 ,208 ,207a‬האוכלוסייה דמוית עין־חתול חברבר באזור הים‬ ‫עין־חתול חברבר‪ .‬זכר מהנגב‪ :‬צפונית ללהב (‪)HUJ-R 16892‬‬
‫תיכוני של צפון־מערב ירדן‪ ,‬ששויכה בעבר לתת־המין הישראלי‪ ,‬נחשבת‬
‫כיום מקורבת יותר למין המדברי בירדן‪Telescopus nigriceps ,‬‬

‫(‪.]471[ )Ahl, 1924‬‬

‫תפוצה בארץ‪ :‬באזור הים תיכוני (פרט לחולות) דרומה עד סביבות באר‬
‫שבע‪ .‬בהר החרמון נצפה ברום ‪ 1,400‬מ' [‪.]821‬‬

‫אורח חיים‪ :‬חי במגוון בתי גידול באזור הים תיכוני‪ .‬נמצא תחת אבנים‬
‫באזורים עשירים בצומח‪ .‬מקום מחסה טיפוסי הוא תחת כיפת סלע‬
‫מתפצלת‪ ,‬כפי שלימדני יעקב פסח ז"ל ואישרתי בשדה‪ .‬גם מקפריסין‬
‫דווח מחסה של סדקים בשכבות סלע [‪ .]647‬נחש לילי‪ ,‬שקט ביום ופעיל‬
‫בלילה‪ .‬משחר לטרף בעיקר עם שחר ובין הערביים (בזריחה ובשקיעה);‬
‫הורג את טרפו בארסו‪ ,‬ואז בולעו‪ .‬ניזון בעיקר מלטאות אך — לפחות‬

‫באירופה — גם בעכברים‪.‬‬