Page 144 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 144

‫‪Pg: 144 - 5-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫עצומות וליבו נשוא אל אלוקיו‪" :‬האם ילך ָ ּד ִוד והכה בפלשתים?"‬
‫שניות מועטות חולפות‪ ,‬אבני האפוד מתחילות לזהור באור יקרות‪,‬‬
‫האותיות החקוקות באבני החושן זוהרות‪ .‬ל' כ' ו' ה' כ' י' ת' ו' ה'‬
‫ו' ש' ע' ת' ‪ֶ .‬א ְב ָי ָתר עדיין עצום עיניים אומר כמתוך חלום‪" :‬לך‬

                                                           ‫והכית והושעת"‪.‬‬
‫אנשי ָ ּד ִוד הנמצאים באוהל לא מאמינים למשמע אוזניהם‪" :‬אדוננו‬
‫ָ ּד ִוד‪ ,‬אנחנו נמצאים בחבל יהודה‪ ,‬מקום מסתור טוב‪ ,‬והתושבים‬
‫מסביב דואגים להזהירנו מפני אנשי ָׁשא ּול‪ ,‬וגם כך אנחנו מפחדים‪.‬‬
‫ועתה אנחנו אמורים ללכת ל ְק ִעי ָלה להילחם בפלשתים‪ ,‬בחבל ארץ‬
‫עוין‪ .‬התושבים שם עוינים אותנו‪ ,‬והמלחמה תהיה מבית ומחוץ‪ :‬גם‬
‫בפלשתים וגם באנשי ָׁשא ּול‪ .‬זה לא נשמע הגיוני"‪ ,‬אמר אחד מהם‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד המבין למצוקת אנשיו פונה ל ֶא ְב ָי ָתר‪" :‬אישי כוהן גדול‪ ,‬אנא‬

                                                    ‫שאל שוב את דבר ה'"‪.‬‬
‫ֶא ְב ָי ָתר שואל‪" :‬הילכו ָ ּד ִוד ואנשיו ל ְק ִעי ָלה להילחם בפלשתים‬
‫ולהושיע את אנשי ְק ִעי ָלה מיד הפלשתים? האם ינחלו ניצחון‬

                                                                ‫בפלשתים?"‬
‫החושן עונה‪" :‬קום רד ל ְק ִעי ָלה‪ ,‬כי אני נותן את הפלשתים בידיך"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד מתבונן באנשיו‪" :‬אחים ולוחמים יקרים‪ ,‬אנו עם ישראל‬
‫עם אחד‪ ,‬כולנו בני אותו אב‪ .‬אחינו ב ְק ִעי ָלה נמצאים בצרה‪ ,‬ואין‬
‫להם מושיע‪ .‬יש לנו תפקיד בחיים‪ ,‬ה' בחר בנו להציל את בניו מיד‬
‫שוסיהם‪ ,‬אין לנו ממה לחשוש‪ ,‬אנו הולכים בציוויו של מלך העולם‬
‫להושיע את בניו מיד הקמים עליהם‪ .‬אל לנו לירא לא מפני פלשתים‬
‫ולא מפני ָׁשא ּול המלך‪ .‬עלינו לצאת בשמחה לקרב‪ ,‬בראשנו צועד‬
‫אבינו מלכנו‪ .‬בואו אחיי להושיע את עמנו‪ .‬אל תיראו ואל תחששו‪,‬‬

                                                  ‫כי ייתן אותם ה' בידינו"‪.‬‬
‫האנשים שעד לא מזמן היו רדופים‪ ,‬חשו ברוח החדשה המפעמת‬
‫בם‪ ,‬רוח של אמונה בצדקת הדרך‪ .‬עוז רוחו של ָ ּד ִוד נסכה בלבותם‬

           ‫אמונה‪ ,‬מבעירה את נפשם לקראת אחיהם הנתונים בצרה‪.‬‬

                                                                           ‫‪144‬‬
   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149