Page 217 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 217
Pg: 217 - 7-Front 21-10-20
המלך דוד
ַה ְ ּצ ִבי ִי ְ ׂש ָר ֵאלַ ,על ָּבמ ֹו ֶתי ָך ָח ָללֵ ,אי ְך ָנ ְפל ּו ִג ּב ֹו ִרים:
ַאל ַּת ִּגיד ּו ְב ַגתַ ,אל ְּת ַב ּ ְ ׂשר ּו ְּבח ּו ֹצת ַא ְׁש ְקל ֹוןֶּ .פן ִּת ְ ׂש ַמ ְח ָנה ְּבנ ֹות
ְּפ ִל ְׁש ִּתיםֶּ ,פן ַּת ֲעלֹ ְז ָנה ְּבנ ֹות ָה ֲע ֵר ִלים:
ָה ֵרי ַב ִּג ְל ּ ֹב ַעַ ,אל ַטל ְו ַאל ָמ ָטר ֲע ֵלי ֶכםּ .ו ְ ׂש ֵדי ְתר ּו ֹמתִּ ,כי ָׁשם ִנ ְג ַעל
ָמ ֵגן ִּג ּב ֹו ִריםָ ,מ ֵגן ָׁשא ּולְּ ,ב ִלי ָמ ִׁשי ַח ַּב ָּׁש ֶמן:
ִמ ַ ּדם ֲח ָל ִליםֵ ,מ ֵח ֶלב ִּג ּב ֹו ִריםֶ .ק ֶׁשת ְיה ֹו ָנ ָתן ,לֹא ָנ ׂש ֹוג ָאח ֹור ְו ֶח ֶרב
ָׁשא ּול לֹא ָת ׁש ּוב ֵרי ָקם:
ָׁשא ּול ִו ְיה ֹו ָנ ָתןַ ,ה ֶּנ ֱא ָה ִבים ְו ַה ְּנ ִעי ִמםְּ .ב ַח ֵ ּיי ֶהם ּו ְבמ ֹו ָתם ,לֹא ִנ ְפ ָרד ּו.
ִמ ְּנ ָׁש ִרים ַק ּל ּו ֵמ ֲא ָרי ֹות ָּג ֵבר ּו:
ְּבנ ֹות ִי ְ ׂש ָר ֵאל ֶאל ָׁשא ּול ְּב ֶכי ָנהַ ,ה ַּמ ְל ִּב ְׁש ֶכם ָׁש ִניִ ,עם ֲע ָד ִניםַ .ה ַּמ ֲע ֶלה
ֲע ִדי ָז ָהבַ ,על ְלב ּו ְׁש ֶכן:
ֵאי ְך ָנ ְפל ּו ִג ּ ֹב ִריםְּ ,בת ֹו ְך ַה ִּמ ְל ָח ָמהְ ,יה ֹו ָנ ָתן ַעל ָּבמ ֹו ֶתי ָך ָח ָלל:
ַצר ִלי ָע ֶלי ָך ָא ִחי ְיה ֹו ָנ ָתןָ ,נ ַע ְמ ָּת ִּלי ְמ ֹאדִ .נ ְפ ְל ַא ָתה ַא ֲה ָב ְת ָך ִלי,
ֵמ ַא ֲה ַבת ָנ ִׁשים:
ֵאי ְך ָנ ְפל ּו ִג ּב ֹו ִריםַ ,ו ּיֹא ְבד ּו ְּכ ֵלי ִמ ְל ָח ָמה:
הערב ירד ,השמים עטו גוון שחור ,קולות הבכי המתעוררים
מאליהם נשמעים בקרב המחנהּ ָ .ד ִוד קם מהקרקע" :הביאו אלי את
הנער המבשר" ,ציווה.
הנער מתקרב ל ָ ּד ִוד ,מבטו מבולבל" :חשבתי שהוא ישמח" ,חשב
בלבו ,אויבו מת והוא יושב אבל.
ָ ּד ִוד מתבונן בנער" :נער זה רשע כאביו ,ליבו אכזר ואפל ,מספר
על מות מלך ישראל כאדם השמח לאיד .מתגאה בהריגתו את משיח
השם" ,חושב ָ ּד ִוד" .אסור לתת לדבר כזה לעבור בשקט ,הוא חרץ
את גורלו בספרו שהוא רצח את מלך ישראל".
הנער מביט ב ָ ּד ִוד ,תוהה מדוע אין פניו של ָ ּד ִוד שמחות לבשורה
על מות אויבו.
"בן מי אתה? ומאיזה עם אתה?" שואל ָ ּד ִוד בנוקשות.
217
