Page 212 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 212
Pg: 212 - 7-Front 21-10-20
האוצרות האבודים
גבו ,חיוך של השלמה וקבלת הדין נסוך על פניו" .אבא ,אני בא
אליך "...ממלמל ונופח את נשמתו הזכה.
"שלוף חרבך והרוג אותי!" נשמע הציווי מפי ָׁשא ּולָׁ .שא ּול ונושא
כליו עומדים בפתח מערה צופים במלחמת ְיה ֹו ָנ ָתן ואחיו .פני ָׁשא ּול
שטופות דמעות ,מבכה על גורל בניו אהוביו.
נושא הכלים מסרב לשלוח ידו במלך ישראל.
"אין אתה רואה? הם פונים לעברנו; תוך דקות ספורות הם יגיעו
הנה ויתעללו בי .הם לא יתנו לי למות מהר .שנאתם אלי רבה מדי
מכדי שיהרגו אותי מיד .הם יענו אותי לאט לאט ,עד שאמות ,ועוד
יעשו מזה צחוק והילולא"ָׁ .שא ּול מתחנן לעוזרו" :אנא עזור לי
למות בכבוד".
"אדוני ,עדיף שנילחם ,לפחות לא נהיה כאותם השולחים ידם
בנפשם .אם נתאבד ,אין לנו חלק לעולם הבא ,לפחות שיהיה לנו
את זה" .קול הנער מפוחד ונשבר.
ָׁשא ּול משיב לנערו" :לא בני ,אין מצב זה נחשב למאבד עצמו
לדעת ,הרי אנו כמתים כעת .עוד דקות ספורות יתפסו אותנו ויתעללו
בנו; מותר לנו לשלוח יד בנפשנו במצב כזה .אנא שלוף חרבך והכה
בי".
"לא אוכל אדוני ,לא אוכל לשלוח ידי במלך ישראל משיח ה'".
הנער בוכה ,יודע שדברי אדונו צודקים ,אך אין ליבו נותן לו להרוג
את אדונו.
חיילי פלשת מתקרבים ,אין לאן לנוס ,אין מה לנסות להילחםָׁ .שא ּול
נזכר בדברי ְשמ ּו ֵאל הנביא ,יודע שנבואתו קרובה לבואְ " :שמ ּו ֵאל
הנביא ,אני ובניי באים אליך" ,לוחש ָׁשא ּול ,תוך שהוא שולף את
חרבו ונופל עליה .נערו מתבונן באדונו ומתקשה להאמין למראה
עיניו; שולף חרבו וממוטט עצמו עליה ,ונופח אף הוא את נשמתו.
212
