Page 207 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 207
Pg: 207 - 7-Back 21-10-20
המלך דוד
רחשי מירמור עולים מחלק מהלוחמים שלפתע איבדו את כוחם
ועוזם .נחל הבשור מתגלה לעיני האנשים ,עקבות הגדוד אשר שבה
את משפחות הלוחמים ,נראים בכל הדרך.
"יש לעבור את הנחל ולהמשיך להתקדם מהר" ,אומר י ֹו ָאב
כשהוא מזרז את הלוחמים.
לוחמים אשר איבדו את מרצם ,מהמחשבה על מה שיראו במחנה
ששבה את יקיריהם ,מסרבים להמשיך ללכת" .זה לא יעזור .הם
בוודאי כבר מתו .מי יודע מה הם עשו להם?" נשמעות טרוניות
המלווות בייאוש.
"אל לכם להתייאש ,אחיי" ,אומר י ֹו ָאב" ,האורים ותומים אמרו
שנצליח להציל אותם".
"אין סיכוי! אני לא ממשיך!" השיב אחד הלוחמים תוך שהוא
מתיישב על הקרקע .כמאתיים לוחמים מתיישבים בצידו.
"כל מי שרוצה ,יכול להישאר כאן ולשמור על הכלים" ,אומר ָ ּד ִוד,
מוצא פתח לאנשים הממאנים להמשיך ללכת; "אנחנו ממשיכים".
כארבע מאות לוחמים ממשיכים עם ָ ּד ִוד .להציל את בני
משפחותיהם.
שעת ערב מתקרבת ,דמדומי חמה ,השמש נוטה לשקוע ,צובעת
את הבריאה בצבעי ארגמן ,מעכירה את הרגשת הלוחמים הדואגים
לגורל אהוביהם .אוושת העלים המרקדים ברוח מחזקת את חששות
הלוחמים.
מבין השיחים נשמעת אנקה ,הגששים רצים לכיוון הקול וחוזרים
ובידם שלל .נער קטן פצוע וחולה ,שהסתתר בינות השיחים.
"אנא אל תפגעו בי" ,לוחש הנער ובקולו ניכר הפחד" .אני רעב,
שלושה ימים שלא אכלתי .בבקשה תנו לי לאכול".
אין הוא נער ישראלי ,אך הלוחמים מאכילים ומשקים אותו,
מבריאים את נפשו המורעבת .חמלה ורחמים לא היו מנת חלקו,
במקום שממנו הגיע .הנער מדדה אחר שוביו ,מובל למפקדם.
207
