Page 257 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A

‫‪Pg: 257 - 9-Front 21-10-20‬‬ ‫‪9 $customer‬‬

‫המלך דוד‬

‫בפתח חדרו של ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת קולות נחירה מפירים את הדממה‪.‬‬
‫הדלת נפתחת חרישית‪ ,‬ושני האחים נכנסים בלאט לתוככי חדר‬

‫משכבו של ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת מגיפים את הדלת אחריהם‪.‬‬
‫"בוא אחי‪ ,‬נגאל את השוטה הזה מייסוריו"‪ ,‬לוחש ַּב ֲע ָנה ל ֵר ָכב‪.‬‬
‫אבחת חרב אחת‪ ,‬קול חלוש של אנקה מופתעת נשמע‪ .‬שני‬
‫האחים‪ֵ ,‬ר ָכב ו ַּב ֲע ָנה בני ִרמ ֹון ה ְּב ֵארֹ ִתי‪ ,‬יוצאים את החדר‪ ,‬מגיפים‬

‫את הדלת ועוזבים את הבית ובידם צרור‪.‬‬

‫"אדוננו המלך ָ ּד ִוד"‪ ,‬אמר ֵר ָכב בקול חגיגי‪ֵ .‬ר ָכב ו ַּב ֲע ָנה הגיעו‬
‫לחברון וביקשו להיפגש עם המלך ָ ּד ִוד‪ .‬הם הציגו עצמם כשרי‬
‫המלך ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת‪ ,‬המבקשים להביא תשורה למלך ָ ּד ִוד‪" .‬הבאנו‬
‫לאדוני המלך תשורה נאה וחשובה‪ .‬יודעים אנו כי ישמח אדוננו‬
‫המלך לקבל תשורה זאת יותר מכל התשורות שבעולם‪ .‬אנו ֵר ָכב‬
‫ו ַּב ֲע ָנה בני ִרמ ֹון‪ ,‬רוצים לתת מתנה למלך ולהישבע למלך אמונים"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד המלך התבונן באנשים הנראים שמחים יותר מהרגיל‪" :‬מה‬
‫הם רוצים להביא לי?" חשב ָ ּד ִוד‪" .‬כבר הרבה אנשים מאנשי ִאיש‪-‬‬
‫ּ ֹב ֶשת הגיעו אליי‪ ,‬כולם נראו די מפוחדים מתגובתי‪ .‬האם אקבלם‬
‫או אינקם מהם? אולם אנשים אלו נראים בטוחים בעצמם יתר על‬

‫המידה"‪.‬‬
‫"מה הבאתם לי כתשורה‪ֵ ,‬ר ָכב ו ַּב ֲע ָנה?" שאל‪.‬‬
‫האנשים פתחו את הצרור שהיה עימם ושלפו מתוכו את ראשו‬
‫של ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת‪" :‬הנה אדוננו ָ ּד ִוד המלך‪ ,‬הבאנו למלך את ראשו של‬
‫ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת אויבך‪ .‬אנו ֵר ָכב ו ַּב ֲע ָנה בני ִרמ ֹון הרגנו את ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת‬
‫אויב המלך ָ ּד ִוד‪ ,‬בהיותו במיטתו ישן שנת צהריים‪ ,‬והבאנו את‬

‫ראשו למלכנו"‪ ,‬אמרו בגאווה‪.‬‬
‫פני ָ ּד ִוד השתנו‪ ,‬הזעזוע שנראה על פניו לא היה התגובה שלה‬

‫ציפו ֵר ָכב ו ַּב ֲע ָנה‪.‬‬

‫‪257‬‬