Page 252 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 252

‫‪Pg: 252 - 8-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫התגבר‪" :‬קרעו בגדיכם עמי ישראל‪ ,‬וחגרו שקים וספדו לפני‬
‫המיטה‪ .‬תורת אמת הייתה בפיהו‪ ,‬ועוולה לא נמצאה בשפתיו‪,‬‬
‫וכעת קול התורה נדם‪ .‬אוי‪ַ ,‬א ְב ֵנר הלוחם האמיץ‪ ,‬הכמות נבל ימות‬
‫ַא ְב ֵנר? ידך לא אסורות‪ ,‬ורגליך לא לנחושתיים הוגשו‪ ,‬כנפול לפני‬
‫בני עוולה נפלת"‪ .‬קול בכייתו של ָ ּד ִוד גבר‪ ,‬המלך ָ ּד ִוד הלך אחרי‬
‫מיטתו של ַא ְב ֵנר‪ ,‬מלווה את האדם הגדול לקבורתו‪ .‬צער אמיתי‬

                                           ‫ניכר בעיניו שטופות הדמעות‪.‬‬
‫ַא ְב ֵנר נקבר ו ָ ּד ִוד ישב על הארץ‪ ,‬כאבל על אחד מקרוביו‪ .‬העם‬

                                              ‫עבר לנחם את מלכם האבל‪.‬‬
‫"אדוני המלך"‪ ,‬אמר אחד ממשרתיו של ָ ּד ִוד‪" ,‬שתה נא מעט מים‪,‬‬

                             ‫שתתחזק מעט"‪ ,‬מגיש לאדונו כוס משקה‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד סירב‪" :‬נשבע אני"‪ ,‬אמר‪" ,‬כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף‪,‬‬
‫אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה‪ .‬הלא תדעו כי שר‬

    ‫וגדול נפל היום בישראל‪ .‬לא אוכל ולא אשתה עד אור הבוקר"‪.‬‬

‫יומיים חלפו מאז קבורת ַא ְב ֵנר‪ּ ָ ,‬ד ִוד יושב בחדרו אבל וחפוי ראש‪.‬‬
‫ֶא ְב ָי ָתר הכוהן הגדול‪ ,‬ידידו של המלך‪ ,‬יושב לעומתו מביט במלך‬

                                                         ‫השקוע במחשבתו‪.‬‬
‫"אדוני המלך"‪ ,‬פנה ֶא ְב ָי ָתר ל ָ ּד ִוד‪" ,‬גלוי וידוע לפני כל העם‪ ,‬שלא‬
‫מדעתך רצח י ֹו ָאב את ַא ְב ֵנר‪ .‬אולם‪ ,‬התמיהות ברחוב רבות‪ :‬מדוע‬
‫אין המלך מעניש את י ֹו ָאב על מעשיו? איך יכול להיות שי ֹו ָאב ייצא‬

                                                      ‫נקי מהרצח שביצע?"‬
‫ָ ּד ִוד המלך שתק‪ ,‬רבות חשב אם להעניש את י ֹו ָאב על הרצח אם‬
‫לאו‪" .‬ידידי היקר"‪ ,‬פנה לכוהן הגדול‪" ,‬רבות חשבתי על כך‪ ,‬ואכן‬
‫י ֹו ָאב ראוי לעונש חמור ואף למיתה על מעשיו‪ .‬אתה יודע שרוצח‬
‫חייב מיתה‪ ,‬רק אם שני עדים ראו את המעשה והיתרו בו‪ ,‬על איסור‬
‫המעשה‪ .‬אך לא היו עדים ולא הייתה התראה‪ ,‬ולכן אין הוא מחויב‬
‫מיתת בית‪-‬דין‪ .‬אני יודע שמעצם היותי מלך‪ ,‬יכול אני להעניש אותו‬
‫עונש מוות‪ ,‬אף שמין הדין אין הוא מחויב בכך‪ .‬לאחר מחשבה‬

                                                                           ‫‪252‬‬
   247   248   249   250   251   252   253   254   255   256   257