Page 248 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 248

‫‪Pg: 248 - 8-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫הוא יודע ש ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת אינו יכול להיות מלך‪ ,‬לכן הוא הלך בין כל‬
                                 ‫השבטים לשכנע אותם לקבלני למלך"‪.‬‬

‫"אתה צוחק עליי?" כעס י ֹו ָאב‪ַ " ,‬א ְב ֵנר לא רוצה למלוך? אם‪-‬‬
‫כן מדוע הוא לא הגיע עד היום? אם לדעתו ִאיש‪ֹ ּ -‬ב ֶשת אינו ראוי‬
‫למלכות‪ ,‬ומלכות ישראל ניתנת משמים‪ ,‬למה הוא חיכה שבע שנים‬
‫לעשות את מה שהוא אמר שהוא עשה?" י ֹו ָאב צעק‪ַ " .‬א ְב ֵנר הוא‬

                                                 ‫אדם נאלח! רוצח שפל!"‬
‫"י ֹו ָאב‪ ,‬אתה מדבר מכעס וטינה אישית‪ ,‬אני מבין אותך על האיבה‬
‫האישית שיש לך כלפי ַא ְב ֵנר לאחר מות ֲע ָשה ֵאל"‪ ,‬אמר כמנסה‬
‫להרגיע את י ֹו ָאב‪" .‬אולם אתה צריך להשליט את מוחך על ליבך‪.‬‬
‫אל תיתן לכעס ולנגיעות אישיות להעביר אותך על דעתך‪ .‬אתה‬
‫יודע שאני צודק‪ ,‬ש ַא ְב ֵנר הוא בעצם אדם ישר‪ .‬תחשוב על טובת‬
‫עם ישראל‪ ,‬לא על יצר הנקמנות שלך‪ .‬גם לי כואב על מות ֲע ָשה ֵאל‪,‬‬
‫אך תחשוב על מה שדיברנו פעמים רבות‪ .‬יש אפשרות ש ַא ְב ֵנר לא‬
‫רצה להרוג את ֲע ָשה ֵאל‪ .‬תחשוב‪ ,‬אחי היקר‪ ,‬על טובת ישראל ולא‬

                                                        ‫על שום דבר אחר"‪.‬‬
‫"אני יודע היטב‪ ,‬מהי טובת ישראל"‪ ,‬אמר י ֹו ָאב בחרון אף‪ .‬י ֹו ָאב‬

                                              ‫הסב את גבו ויצא מאת ָ ּד ִוד‪.‬‬
‫"אל תרצה את חברך בשעת כעסו"‪ ,‬חשב ָ ּד ִוד‪" .‬אדבר עם י ֹו ָאב‬

                                             ‫מאוחר יותר כשיעבור זעם"‪.‬‬

‫שעות אחר הצהרים‪ַ ,‬א ְב ֵנר ואנשיו יצאו מהעיר לאחר פרידתם‬
‫בשלום מעם ָ ּד ִוד‪ .‬הם מיהרו לקבץ את כלל שבטי ישראל לקבלת‬
‫המלכות‪ .‬שעות אור ספורות נשארו‪ַ ,‬א ְב ֵנר לא רצה להמתין לבוקר‪.‬‬
‫"חבל על כל רגע"‪ ,‬אמר לאנשיו‪" ,‬יש לנו משימה חשובה ביותר‪,‬‬

                     ‫לא כדאי להתעכב"‪ .‬המשלחת שמה פניה צפונה‪.‬‬
‫"אדוני ַא ְב ֵנר"‪ ,‬קרא שליח מיוזע שהגיע מהעיר ורץ אחרי‬

                                                      ‫המשלחת המתרחקת‪.‬‬
                        ‫ַא ְב ֵנר ואנשיו נעמדו‪ ,‬מחכים להגעת השליח‪.‬‬

                                                                           ‫‪248‬‬
   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253