Page 251 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 251

‫‪Pg: 251 - 8-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

                            ‫"י ֹו ָאב הרג את ַא ְב ֵנר בן נר"‪ ,‬אמר באימה‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד קפץ ממקומו כנשוך נחש‪" :‬איך הוא פגש אותו? ַא ְב ֵנר כבר‬

                                                ‫יצא מהעיר כשי ֹו ָאב חזר"‪.‬‬
                                   ‫הנער גלל לפני ָ ּד ִוד את כל המעשה‪.‬‬
‫ההלם והזעזוע אחזו ב ָ ּד ִוד‪ ,‬הוא היה בטוח שיוכל לדבר עוד עם‬
‫י ֹו ָאב להשקיט את זעמו‪ ,‬ועתה מאוחר מדי‪ .‬צערו של ָ ּד ִוד היה כבד‬
‫מנשוא‪ .‬הערכתו ל ַא ְב ֵנר כלוחם וכאדם האפילה על העוינות ששררה‬
‫בין שני גדולי עולם אלו‪ .‬עיניו של ָ ּד ִוד דמעו‪" :‬נקי אני וממלכתי‬
‫מעם ה' עד עולם מדמי ַא ְב ֵנר בן נר"‪ ,‬לחש ָ ּד ִוד‪" .‬גלוי וידוע לפני‬
‫בורא עולם‪ ,‬שלא הייתה ידי במעל הזה‪ ,‬לא רציתי ש ַא ְב ֵנר ייפגע‪ .‬לו‬
‫ידעתי שי ֹו ָאב יעכב את ַא ְב ֵנר ויפגע בו‪ ,‬הייתי עוצר בעדו‪ .‬ועתה‪"...‬‬
‫זעם נשמע בקולו של ָ ּד ִוד‪" .‬יחולו דמי ַא ְב ֵנר על ראש י ֹו ָאב ועל כל‬
‫בית אביו‪ ,‬ואל ייכרת מבית י ֹו ָאב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל‬

                                                         ‫בחרב וחסר לחם"‪.‬‬
‫הנער המבוהל הביט ב ָ ּד ִוד‪ ,‬הכעס והעצב שניבטו מפניו העידו על‬

                                                     ‫תום ליבו וניקיון כפיו‪.‬‬
‫"עתה נערי"‪ ,‬פנה ָ ּד ִוד לנער‪" ,‬חובה עלינו לדאוג להביא את ַא ְב ֵנר‬
‫בן נר לקבורה הראויה לשר ונגיד בישראל‪ .‬לך והודע את כל אנשי‬
‫העיר‪ ,‬שבעוד שעתיים תצא לווייתו של ַא ְב ֵנר‪ ,‬אין להשהות את‬
‫קבורתו‪ .‬אמור לכולם‪ ,‬בגזרת המלך‪ ,‬להופיע‪ .‬עליהם לסגור את כל‬

                ‫החנויות והעסקים‪ ,‬כי אדם גדול נפל היום בישראל"‪.‬‬

‫מסע הלוויה יצא‪ ,‬כול אנשי חברון השתתפו במעמד‪ּ ָ .‬ד ִוד המלך‬
‫נעמד לפני המיטה מספיד את ַא ְב ֵנר‪ ,‬דמעות זלגו מעיניו והצער חנק‬
‫את גרונו‪" :‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬שמעו נא אחיי ורעיי‪ ,‬ארון הקודש נשבה‪ .‬שר‬
‫וגדול נפל היום בישראל‪ ,‬וכל בני ישראל יבכו את השריפה אשר‬
‫שרף ה'‪ַ .‬א ְב ֵנר בן נר שר צבא ישראל‪ ,‬המשנה למלך ָׁשא ּול‪ ,‬תלמיד‬
‫חכם ואדם נפלא‪ַ .‬א ְב ֵנר‪ ,‬עז הרוח במלחמה נגד אויבי ישראל‪ ,‬נפל‬
‫היום‪ .‬האיש ללא מורא מבני אדם נלקח מאיתנו‪ ,‬ואין בוכה"‪ .‬קולו‬

‫‪251‬‬
   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255   256