Page 309 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A

‫‪Pg: 309 - 10-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫אמרת לי שבני היוצא מחלציי‪ ,‬יבנה את ביתך‪ ,‬מי מבניי? אין אני‬
‫רוצה בבניין ביתך לכבודי‪ ,‬אלא לכבודך אלוקי‪ .‬יום יבוא ואני אמות‬

‫ואפטר מהעולם‪ ,‬רק אתה יודע מתי‪ .‬מי ימלוך אחרי?"‬
‫ָ ּד ִוד נושא עיניו לשמים ומתחנן לתשובה‪ .‬היונים משתובבות מעל‬
‫ראשו‪ ,‬חגות באוויר‪ ,‬מרחפות על כנפי הרוח‪ ,‬כרוקדות למשמע‬
‫נעימה לא נודעת‪ ,‬דואות בשמי מרומים‪ּ ָ .‬ד ִוד חש את נפשו דואה‬

‫בינות היונים‪ ,‬מתעלה לשמי השמים במחול משובב נפש‪.‬‬
‫חופש‪...‬‬
‫דרור‪...‬‬
‫שלווה‪...‬‬

‫מעוף אצילי מלפף את נשמתו‪ ,‬פורחת יחד עם היונים מעל בתי‬
‫העיר‪ ,‬כשלהבת האחוזה בפתילה‪ ,‬מתנוססת נפשו עם בעלות הכנף‬
‫החגות מעליו‪ .‬הרגשת שחרור ודרור ממלאת את ישותו במחולו‬
‫עם היונים העפות‪ .‬שלוות נפש מחלחלת לעצמותיו ומפיחה בהן‬
‫חיים‪ ,‬עליזות משחרור משא החומר העכור‪ .‬הריחוף נמשך‪ ,‬נפש ָ ּד ִוד‬
‫מרקדת עם אחת היונים במחול זוגי‪ ,‬כנוגעת ולא נוגעת בשותפה‬
‫לריקוד האווירי‪ .‬בת זוג במחול אישי‪ ,‬היקום כולו כמו נאלם דומיה‬

‫לנוכח ריקוד ָ ּד ִוד והיונה‪.‬‬
‫היונה פורחת בכנפיה‪ ,‬ממריאה אל‪-‬על ככוכב הצפון המאיר לעת‬

‫ערב ברקע שקיעת החמה‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד נוסק‪ ,‬מתעלה‪ ,‬מתרומם להשיג את בת זוגו להתקרב להאיר‬
‫את השמים בזיוו אורו‪ ,‬למלא את היקום‪ ,‬באור העומד להיחסר‬

‫בשקיעת היום‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד מתקדם‪...‬‬

‫מתקרב‪...‬‬
‫מתאחד‪...‬‬
‫לפתע היונה אוספת כנפיה‪ ,‬ככוכב הנופל משמי מרומים‪ ,‬כאבן‬
‫שהוטלה כלפי מעלה‪ ,‬שהופסקה עלייתה וצונחת ארצה‪.‬‬

‫‪309‬‬