Page 108 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 108

‫‪Pg: 108 - 4-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫"ילד‪ ,‬בוא לכאן בבקשה"‪ ,‬בקשה ַּב ְת ָיה מאחד הילדים בעברית‬
                                                                      ‫רהוטה‪.‬‬

‫הילד ההמום מכך שהיושבת בכרכרה המלכותית דוברת עברית‪,‬‬
‫נס מהמקום בפחד‪ ,‬שמא ייתן את הדין על שירי הלעג ששרו כל‬

                                                                      ‫הילדים‪.‬‬
‫"ילדה‪ ,‬בבקשה בואי לרגע‪ ,‬אני לא אעשה לך שום דבר רע"‪,‬‬

  ‫פנתה ַּב ְת ָיה לנערה צעירה שעמדה בצד הרחוב מתבוננת בנעשה‪.‬‬
‫הילדה התקרבה לכרכרה‪ ,‬בצעדים מדודים ובטוחים‪" ,‬כן‪,‬‬

                                                                     ‫גבירתי"‪.‬‬
‫"אמרי לי בבקשה‪ ,‬האם את יודעת היכן ביתם של ַע ְמ ָרם וי ֹו ֶכ ֶבד"‪,‬‬

                                                                ‫שאלה ברוך‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גבירתי ַּב ְת ָיה‪ ,‬יודעת אני"‪ ,‬ענתה הנערה‪ ,‬מישירה עיניה לבת‬

                                                                        ‫המלך‪.‬‬
‫" ִמ ְר ָים?!"‪ַּ ,‬ב ְת ָיה פותחת את דלת הכרכרה בהתרגשות‪ ,‬יורדת‪,‬‬
‫מחבקת את הילדה הקטנה שגדלה בביתה‪ִ " :‬מ ְר ָים‪ ,‬מתוקה‪ ,‬גדלת‬
‫כל כך! כמה שנים שלא ראיתי אותך‪ .‬ממש התגעגעתי אלייך‪ ,‬תראי‬

                                             ‫אותך‪ ,‬את כבר ממש אישה"‪.‬‬
‫"גם אני התגעגעתי אליכם"‪ ,‬אמרה ִמ ְר ָים בכנות‪ .‬נזכרת ביחס‬
‫הנפלא שנתנה ַּב ְת ָיה למשפחת ַע ְמ ָרם‪ .‬הכבוד והענווה שבהם הייתה‬

                 ‫נוהגת בכל עת‪" .‬מה שלום ֹמ ֶשׁה?"‪ ,‬שאלה בתקווה‪.‬‬
‫" ֹמ ֶ ׁשה ברוך השם בסדר גמור‪ ,‬הוא בתוך הכרכרה"‪ ,‬השתיים‬

                               ‫הביטו לכרכרה‪ ,‬פני ֹמ ֶשׁה נבטו מהחלון‪.‬‬
                        ‫"ששלללווםםם מממרריייםםם"‪ ,‬חייך ֹמ ֶ ׁשה‪.‬‬

‫הדלת נפתחה בחופזה‪ִ ,‬מ ְר ָים עמדה בפתח הבית נרגשת‪" ,‬מה‬
                                             ‫קרה?" שאלה י ֹו ֶכ ֶבד בבהלה‪.‬‬

‫"אימא‪ ,‬אבא‪ַ ,‬א ֲהרֹן‪ ,‬יש לי הפתעה בשבילכם"‪ַ .‬ע ְמ ָרם ו ַא ֲהרֹן‬
                           ‫הפסיקו את לימודם‪ ,‬הביטו ב ִמ ְר ָים הנסערת‪.‬‬

                                                                           ‫‪108‬‬
   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113