Page 110 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 110
Pg: 110 - 4-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
שקט שרר בבית ,אור נרות מועטים הדולקים על השולחן האיר
את פני המסובים .עיני כל אחד מהמסובים סוקרות את כל השאר.
ַּב ְת ָיה החלה לדבר ,שוברת את הדממה" .שש שנים עברו מאז
נפרדנו לשלוםֹ ,מ ֶשׁה היה אז בן שנתיים ,עכשיו הוא כבר בן שמונה.
ֹמ ֶ ׁשה כבר ילד גדול ורוצה לדעת את האמת על עצמו .זה ברור לעיני
כול שאינני אימו האמיתית .לעולם לא הריתי ולא ילדתי .ברור גם
ש ֹמ ֶשׁה אינו מצרי ,ברוך השם ,הוא גם לא גדל כמצרי .מה ש ֹמ ֶשׁה
ואני רוצים לדעת זה האם אתם ההורים האמיתיים של ֹמ ֶשׁה?".
ָּב ְת ָיה הביטה בעיני י ֹו ֶכ ֶבד ,רואה בעיניה את האישור לדבריהַ .ע ְמ ָרם
הנהן בראשו ,מנסה לעמוד בדעתו על ההשלכות שיש לגילוי זה
בנוגע לעתיד.
"כןֹ ,מ ֶשׁה היקר שלי" ,אמרה י ֹו ֶכ ֶבד ,מביטה לתוך עיני בנה" :אני
אימא שלך .אימא שכל כך אוהבת אותך" .י ֹו ֶכ ֶבד פרשה את ידיה
ו ֹמ ֶשׁה רץ לבין הזרועות החמות שליוו את ימי ינקותו.
"אממממא ,"...בכה ֹמ ֶשׁה.
"אבבבאאא" ,לחש ֹמ ֶ ׁשה בגמגום ,טועם את המילה שמעולם לא
אמר ,נופל לזרועותיו של אביו ,מתרפק על חיבוק האב שמעולם
לא חש.
דמעות זלגו מעיני הכול ,כנהרות סוחפים ,מעלים מתוכם משקעים
עמוקים שנטבעו במצולות הנפש .שעות רבות חלפו ,המשפחה
כולה יושבת ומחליפה חוויות וקורות חיים ,מאמצת לתוכה את בת
המלך ,מתרפקת על הבן השב לחיק משפחתו.
דמעות זלגו מעיני הכול כש ַּב ְת ָיה סיפרה על כל הקורות את ֹמ ֶ ׁשה,
המבחן האכזרי וגמגומו התמידי.
צער וכאב מילאו את ליבו של ֹמ ֶשׁה כששמע על עוצם דיכוי
ושעבוד עמו ,הרדייה בפרך וההתאכזרות ללא גבול שעמו סובל.
"צריך לחשוב איך ממשיכים הלאה" ,הרהר ַע ְמ ָרם בקול רם:
" ֹמ ֶ ׁשה חייב ללמוד .יש למצוא את הדרך שבה הוא יוכל לשבת
ללמוד בצורה רצינית".
110
