Page 216 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A

‫‪Pg: 216 - 7-Front 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫ֹמ ֶשׁה המודע לצרכי הצאן‪ ,‬מנהיגם בתבונה‪ .‬מעט עשב הינו מאכל‬
‫הצאן במדבר‪ֹ .‬מ ֶ ׁשה שולח בתחילה את הצאן הרך לאכול את ראשי‬
‫העשב הטרי‪ .‬לאחריהם‪ ,‬את הצאן הזקנים שיאכלו את הנותר ממה‬
‫שאכלו הגדיים‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬את הצאן הבוגר שיכול לאכול אף את‬

‫שורשי העשבים‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה רועה‪ ,‬יושב על גבי סלע‪ ,‬מתבונן‪ ,‬מתאחד עם הבריאה‪,‬‬
‫נכלל בהוויה‪ .‬עוצם עיניו‪ ,‬מקשיב לשירת המדבר השקט‪ ,‬שיר הרוח‬
‫המתמזג בפעיית הצאן‪ .‬נגינת הסלעים הדוממים‪ ,‬המלמדים על אורך‬
‫הרוח והסבלנות‪ .‬לטאה קטנה מוציאה ראשה מחור נסתר באדמה‪,‬‬
‫מביטה לצדדיה‪ ,‬מחפשת טרף לביתה‪ .‬נמלה עוברת לאיטה‪ ,‬נושאת‬
‫חתיכת עשב קטן‪ .‬הלטאה פושטת לשונה‪ ,‬הנמלה נעלמה‪ ,‬חתיכת‬
‫העשב נותרת דוממה‪ .‬רוח נושאת את חתיכת העשב‪ ,‬מעיפה אותו‬
‫בכנפיה‪ ,‬מפילה אותו לרגלי חרק מדברי קטן‪ ,‬והוא אוכלו בהנאה‪.‬‬
‫"הכול בהשגחה"‪ ,‬מהרהר ֹמ ֶשׁה‪" :‬הלטאה‪ ,‬הנמלה‪ ,‬העשב‪,‬‬

‫החרק‪ ,‬הצאן‪ ,‬אני‪ ,‬הכול בהשגחה פרטית"‪.‬‬
‫מחשבות‪...‬‬
‫הרהורים‪...‬‬
‫רצונות‪...‬‬
‫זיכרונות‪...‬‬

‫החמה שקעה רגעים ספורים קודם לכן‪ ,‬יום השבת החל לפרוש‬
‫את שמלת קדושתו על כלל הבריאה‪ֹ .‬מ ֶשׁה מרגיש את שלוות השבת‬

‫ניסכת על פניו‪ ,‬עוטפת את גופו‪ ,‬מתמזגת בנשמתו‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה נזכר באחיו‪ ,‬עמו הנמצאים במצרים‪" :‬לפחות נחים הם‬
‫ביום זה"‪ ,‬עולה המחשבה בליבו‪ֹ .‬מ ֶ ׁשה מתענג מהרגשת הקדושה‬
‫המפעפעת בתוכו‪ .‬מניח ראשו על סלע קטן‪ ,‬שוקע בתרדמה קלה‪.‬‬

‫הצאן רובץ סביב רועהו הנאמן הנם את תנומתו‪.‬‬
‫הבוקר אור‪ֹ ,‬מ ֶ ׁשה מתבונן ביפי הבריאה‪ ,‬מתענג על השקט הרחק‬

‫מבני האדם‪ .‬מביט בצאנו הרועה בלב המדבר השמם‪.‬‬

‫‪216‬‬