Page 221 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 221

‫‪Pg: 221 - 7-Front 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫כעס נשמע בקולו של השם‪" :‬מזה בידך‪ .‬מהדבר אשר אתה מחזיק‬
‫בידך עליך ללקות‪ֹ ,‬מ ֶשׁה‪ .‬וכי מדוע אתה חושב כי עמי לא יאמינו‬
‫בגאולתי? למה חושד אתה בעם ישראל כי איבדו את אמונתם‬

                         ‫ברחמיי? מהו הדבר אשר אתה אוחז בידך?"‪.‬‬
                                               ‫"מטה"‪ ,‬אמר ֹמ ֶשׁה נפחד‪.‬‬

                                       ‫"השליכהו ארצה!"‪ ,‬פקד השם‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה השליך את המטה ארצה‪ ,‬וכבאורח פלא הפך מטה הספריניון‬

                          ‫לנחש מבעית‪ֹ .‬מ ֶשׁה נבהל מהנחש‪ ,‬נס מפניו‪.‬‬
‫"שלח ידך ואחוז בזנבו!"‪ ,‬ציווה השם‪" :‬אל תתפוס את אומנתו‬
‫של הנחש לדבר לשון הרע על עמי! אף שאי אפשר לאחוז את הנחש‬
‫בזנבו כי מכיש הוא את המנסה לאוחזו בזנבו‪ ,‬ודרך אדם הרוצה‬
‫ללכוד נחש הוא לאחוז דווקא בראשו‪ ,‬כדי למנוע את הכשתו‪ַּ ,‬פ ְר ֹעה‬
‫הינו שורש הרע‪ ,‬מצח הנחש הקדמוני‪ ,‬ואתה תגאל את עמי‪ ,‬תאחז‬
‫ב ַפ ְר ֹעה מבלי חשש ותוציא את עם ישראל ממצרים‪ .‬דע‪ ,‬כי אין טבע‬

                                            ‫בעולמי והכול נפעל ברצוני"‪.‬‬
‫ֹמ ֶ ׁשה שלח ידו‪ ,‬אחז בזנב הנחש‪ ,‬מתבייש על מנוסתו ממנו‪ ,‬הנחש‬

                                         ‫שב והפך למטה בכפו של ֹמ ֶשׁה‪.‬‬
                                     ‫"הבא נא ידך בחיקך!"‪ ,‬ציווה ה'‪.‬‬
‫ֹמ ֶ ׁשה עשה כמצווה עליו‪ .‬ידו השחומה במקצת יצאה מחיקו‬

                                                       ‫מצורעת כשלג הצח‪.‬‬
‫"השב ידך אל חיקך"‪ ,‬ציוה ה' שנית‪ֹ .‬מ ֶשׁה השיב ידו והוציאה‪ ,‬ידו‬
‫שבה להיות כבשרו כבראשונה‪" .‬צרעת הינה העונש על דיבור לשון‬
‫הרע שאמרת!"‪ ,‬אמר הקול‪" :‬אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול‬
‫האות הראשון‪ ,‬והאמינו לקול האות האחרון‪ .‬והיה אם לא יאמינו‬
‫גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך‪ ,‬ולקחת ממימי היאור‬
‫ושפכת היבשה‪ .‬והיו המים אשר תיקח מן היאור והיו לדם ביבשת"‪,‬‬

                                                                      ‫אמר ה'‪.‬‬

‫‪221‬‬
   216   217   218   219   220   221   222   223   224   225   226