Page 226 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 226
Pg: 226 - 8-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
"אלך ואומר לחמי כי עליי ללכת מעימו .עליי לבקש את רשותו,
כי נשבעתי לו שלא אלך ללא קבלת רשותו" ,אמר ֹמ ֶשׁה.
החדר מלא מפה לפה ,אנשים יושבים בחבורות מרעים ,שרים
ומזמרים .השולחנות ערוכים כיד המלך ,משרתים מפנים מגשים
ריקים ,מביאים במקומם מגשים מלאים כל טוב .שמחה נראית
בעיני האנשים ,מבטים מעטים של שכרותֹ .מ ֶ ׁשה נכנס לחדר ,פנה
אל בעל השמחה ,מסמן לו בידו לצאת אחריוִ .י ְתר ֹו קם ממקומו,
הולך אחר חתנו הנערץ.
"הייִ ,י ְתר ֹו ,לאן אתה הולך?" ,נשמע קול אחד החברים.
"אל תדאג ,תכף אני חוזר!" ,ענה ִי ְתר ֹו לחברו" .מלצר ,תמזוג
לידידי לשתות" ,אמר בקול לאחד המלצרים.
מבטו של ִי ְתר ֹו מודאג קמעה" :קרה משהו?" ,שואל את ֹמ ֶשׁה
בהיכנסם לחדר צדדי.
ֹמ ֶ ׁשה מניד ראשו לשלילה ,מוציא כלי כתיבה מכיסו ,כותב
במהירות" :אלכה נא ואשובה אל אחיי אשר במצרים ואראה העודם
חיים".
ִי ְתר ֹו קורא את הכתוב ואומר לחתנו" :ידידי ,מה כל כך בהול
דווקא עכשיו באמצע המשתה?! עוד כמה ימים ,לאחר הברית
תלך!".
"לא! מחר בבוקר!" ,כותב ֹמ ֶ ׁשה לחותנו.
"אבל למה? מה בוער פתאום! יותר משישים שנה לא היית שם
ועכשיו הדבר בהול?" ,מתפלא ִי ְתר ֹו.
"אני חייב!" ,כותב ֹמ ֶשׁה ,פניו מביעות תחינה לחותנו שיתיר לו
ללכת ללא התנגדות.
ִי ְתר ֹו מתבונן בחתנו ,חמלה ממלאת את ליבו בחושבו" :בוודאי
המשתה וכל משפחתי הנמצאת אצלי ,גרמו לו לחוש געגועים
226