Page 22 - My FlipBook
P. 22
גיליון מס' )10( 2247עמ' 22 12.6.2020 כ' סיון תש"פ
מהקסם של מרבית האנשים עם צרכים מיוחדים, לקיבוץ ,חזרתי שרון .שרון ואסף .היום אני כבר
ואצל הוריי זה בלט. באישיו אחר עם השם .אין לי בעיה עם שרונה.
מעניין אותי אם את מרגישה שבמקרה שלך ,של אני גאה בשם שלי ,כיף לי שקוראים לי שרונה.
המשפחה השלך ,הקיבוץ היה בסדר יש אנשים שעוד קוראים לך שרונה?
אני חושבת שהקיבוץ עשה כמיטב יכולתו ,לפי רותי כרמי ,המטפלת שלי לשעבר ,עוד לפעמים
הכלים שהיו לו אז .תמיד היינו לנגד עיניהם ,והם קוראת לי שרונה .גם אבא שלי ,האמא של
רצו את רווחתנו .יכול להיות שהבחירות שנעשו המשפחה האומנת שלי והמשפחה בחו"ל .היום
אולי פגעו באמא שלי .זה שפתאום מחליטים כשקוראים לי שרונה ,אני אפילו שמחה .בעבודה
שמוציאים אותנו מהבית .אני לא יודעת עד כמה קיבלתי כתובת מייל .הם לקחו את השם שלי ואת
תיווכו לה את זה .אני לא יודעת אם באו לאמא
שלי והסבירו לה את החשיבות של להוציא את האות הראשונה של שם המשפחה ,a :אז יוצא
שאני שרונה .זה מצחיק שאני חוזרת למקורות...
שרון ושולי ,ואיך המהלך הזה יתרום להן.
ואיך היה לחיות אצל משפחת האומנה? אמנם זה לא פורמאלי ,אבל זה פוגש אותי.
היה לי מזל גדול שהגעתי אליהם .הבת זקונים מתי היית אצל משפחת אומנה?
שלהם בגילי ,וכשהגעתי אליהם ישר נהיינו
חברות ,ועד היום אנחנו בקשר .היא הייתה לי בגיל ארבע עשרה הוציאו אותי מהקיבוץ,
כמו אחות .את כל הדברים שנערה מתבגרת למשפחת אומנה בחדרה .הייתי אצלם ארבע
עושה בפעם הראשונה ,עשיתי איתה .לפעמים שנים ,עד סוף י"ב .הייתי שם כל השבוע ובכל יום
היה לי נורא קשה לעזוב אותם בימי חמישי
ולנסוע לקיבוץ .כי באיזשהו מקום כבר הרגשתי חמישי הייתי חוזרת לסוף שבוע בקיבוץ.
חוסר שייכות לבני הכיתה .הם לומדים בשפיים למה הוציאו אותך למשפחת אומנה? זה בסדר
ואני בבית ספר אחר ,הם בקיבוץ ואני במשפחת
לשאול?
אומנה .יש איזשהו פספוס.
קיבלו אותך יפה פה בסופי שבוע? בטח! קודם כל אין לי מה להתבייש .חשוב לי
קיבלו אותי מאוד יפה ,אבל בסופו של דבר זה להדגיש שהעבר שלי והמשפחה שלי זה בסופו
ילדים .בנות הכיתה שלי הן כולן מקסימות ,ואני של דבר מה שהפך אותי למי שאני ,והוביל למה
בקשר מאוד טוב איתן ,וגם הבנים ,אבל שאני עושה היום .זה הבנפיט שלי .אז אין לי
ההתרחקות הזו הייתה בהרגשה שלי .אני
פתאום מגיעה ביום חמישי ,וצריכה לנסות בעיה לדבר על העבר.
להדביק את הפערים ,לנסות להבין מי נגד מי, בהמשך נדבר גם על מה שאת עושה היום,
להבין את ההומור שלהם ,את ההווי שלהם ,וזה
לא קל .בעיקר בחברה הקיבוצית...ובכל פעם אבל תמשיכי...
לפני החזרה לקיבוץ הייתי צריכה לאסוף את
עצמי ,ולקחת אוויר כדי לנסות להשתלב. מה הייתה השאלה?
אז הייתה לך שביזות יום חמישי? למה הוציאו אותך מהבית?
אני זוכרת שבאופן קבוע בימי חמישי האמא
במשפחת אומנה היתה מתחילה לבשל ולטרוח תראה ,לגדול להורים עם צרכים מיוחדים זה
לארוחת שבת .אני ממש זוכרת את הריחות של אתגר גדול ,ובתחילת גילאי העשרה ההורים
הבישולים ,וזה תמיד עשה לי כווץ' בלב שאני לא שלנו התקשו לספק את כל הצרכים שלנו.
חלק מזה ,שאני לא יכולה להישאר איתם .אבל ובקיבוץ החליטו ,אני מאמינה שבליווי גורמי
אני זוכרת שכבר בתור ילדה ,ידעתי שכשאהיה טיפול מתאימים ,להוציא אותנו למשפחת אומנה.
אמא ,אני אעשה את התיקונים האלו .בתור אמא
אני אקפיד על ארוחות השבת ,על הקידוש ,על איך הרגשת ביחס להחלטה הזאת?
האמת היא שיש לי קצת ערפול ביחס לתקופה
הבישולים. הזאת ,אבל חשוב לי להגיד שאהבתי את אמא
יש גם בונוס בחיים מאתגרים? שלי אהבת נפש ,ולא היה בי שום כעס כלפיה,
בהחלט .אני רואה את זה רק כבונוס .המשפחה וגם חשוב לי לציין שהיו איכויות ודברים יפים
שלי והילדות שלי הם המתנה שלי ,והם מי
שבסופו של דבר עיצבו אותי .אני זוכרת שדבר בבית.
אחד תמיד ליווה אותי בתור ילדה ,וממשיך ללוות את יכולה קצת להרחיב?
אותי גם כבוגרת ,וזה שאף פעם אני לא לוקחת
קודם כל תמיד הרגשנו את הדאגה של אימא שלי
כלפינו .אנחנו ,האחים ,היינו בקשר מאוד טוב,
והיה לנו כיף ביחד .לאבא שלי היתה משפחה
גדולה בארץ ,ואני זוכרת שכילדה היינו נוסעים
לאירועים משפחתיים ,ובנוסף מקבלים הרבה
מתנות מאמא שלו והאחים שלו מארצות הברית,
ותמיד היינו מאוד גאים ומאושרים מכך .בנוסף,
חשוב לי להדגיש שבבית דיברו תמיד אמת.
המושג "הפה והלב שווים" ,הוא בעיני חלק
