Page 23 - My FlipBook
P. 23
גיליון מס' )10( 2247עמ' 23 12.6.2020 כ' סיון תש"פ
כשהפוקוס יהיה עליו .האמא מאוד אהבה את את הסיפור המיוחד שלי למקום של מסכנות או
הרעיון הזה ,ובעצם ככה התחיל הרומן שלי עם למקום של קורבנות .גם היום ,כשיש משברים,
סלעית .בהמשך קיבלתי שם מבנה ,נתתי לו את אני לוקחת את התובנות ואת החוזקות ובעזרתם
השם בית דובדבן ,והתחלתי את השנה אני ממנפת את עצמי .אין לי באסה בשום דבר.
הראשונה עם 12ילדים .בסוף השנה ראו כי טוב, אתה מקבל קלפים וצריך לדעת איך לשחק
נרשמו עוד ,ולאחר חמש שנים הגעתי למצב איתם .אני קיבלתי קלפים לא כל כך טובים ,אבל
שניהלתי שם את הבלתי פורמלי עם קרוב למאה למדתי איך לשחק איתם ,ואיך בסופו של דבר
ילדים .זה היה הבייבי שלי .הקמתי אותו מאפס. להביא אותי ואת מה שאני .זה בא לידי ביטוי
בבוקר עבדתי כמשלבת בצופית ובצהרים הייתי באמא שאני ,במשפחה שהקמתי ,וגם בעבודה.
עולה לסלעית .ההורים נורא אהבו את המודל
שלי .הם ממש אהבו את זה שהבאתי את החינוך איך זה בא לידי ביטוי?
קודם כל בלהיות חיובית ולהיות משמעותית,
הקיבוצי לשם .הם עפו על זה. לבחור להרים את עצמי ולא ליפול למחשבות
ונראה שהרקע שלך ,התמודדויות והמעברים שליליות ,אלא לראות איך אני צומחת מכל דבר.
שהיו לך הביאו אותך לגבש אני מאמין מאוד ללמוד לקחת אחריות על הבחירות ,לא להיבהל
מנפילות ,לא לעשות דברים על אוטומט .לחשוב.
סדור וברור גם את הילדים שלי ,אני מחנכת לחשיבה
לגמרי .נסיבות החיים שלי יצרו אצלי משיכה עצמאית .לירון ומאיה החליטו בסוף החטיבה
לעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים .כי שהן יוצאות מעמי אסף ,ועברו לאורט שפירא
הרגשתי ששם אני יכולה להביא את עצמי, בכפר סבא .זה תיכון קטן יותר עם מגמות שמצאו
להביא את המקומות שהיו קשים לי כילדה – חן בעיניהן .זה דרש מהן הרבה כוחות ,אין את
החוסר שייכות או הקושי להיטמע בחברה שבה
גדלתי .אז היום ,כאדם בוגר ,אחד הדברים שאני המוכר והבטוח והידוע.
שמה עליהם דגש זה קודם כל להפיח בילדים ואיך התובנות האלו באות לידי ביטוי בעבודה
תקווה ,לטפח אצלם את העצמאות ,לעזור להם
לקחת אחריות ,לעורר אצלם עוצמות פנימיות .זה שלך?
ממש חשוב לי .חשוב לי שינסו לעשות דברים אני חושבת שכשגדלים במשפחה עם צרכים
וידעו שלא תמיד מצליחים ,אבל אני שם בשביל מיוחדים ,הופכים לאנשים יותר מכילים
לתמוך .חשוב לי להעביר את המסרים האלה גם ואמפתיים .מגיל מאוד צעיר אני זוכרת את עצמי
לילדים שלי .אני תמיד אומרת שאני אתמוך בהם מסתכלת על אנשים ובוחנת אותם .תמיד זיהיתי
מלפנים ,מאחור ומהצדדים ,אבל אף פעם לא את אלו שחוו קושי חברתי או רגשי .הם תמיד
מלמעלה ,כי אני תמיד אתן להם את האפשרות בלטו לי לעין .היום ,כמי שעוסקת בחינוך בלתי
פורמלי עם ילדים ,יש לי רדארים שמכוונים
לפרוח ולצמוח ולעוף .לעוף על החיים. לילדים היותר מאתגרים ,לאלו שחווים בעיות
אפשר להעביר את המסרים האלה במסגרת חברתיות .אני ישר קולטת אותם ,ובא לי לחבק
אותם ולערסל אותם ,ולעשות הכל כדי שירגישו
הבלתי פורמאלית?
בטח .בית הספר מאוד מוכוון ללימודים ,ואין טוב.
לילדים כמעט זמן פנוי ביחד .ובבלתי פורמאלי מה את עושה ביום-יום?
החוקים משתנים .שם יש זמן חופשי ,ואז ילדים
עם קשיים חברתיים ,שלא מצליחים להשתלב או היום אני מנהלת מתחם צהרון בהרצלייה .הצוות
לרכוש חברים ,ילדים שמרגישים מסומנים ,שם שלי ואני בעצם תופסים פיקוד מהרגע שבית
הם בעיקר מרגישים את הקושי .אני מכינה עם הספר מסתיים .היום אני מתמקדת בעיקר
המדריכים תכנית כדי לראות איך ניתן להעצים בניהול ,אבל לפני זה עבדתי עם ילדים אוטיסטים
ולהבליט את אותו ילד ,כדי שגם הוא ירגיש טוב, ושילבתי אותם בכיתה רגילה .זה תחום שעניין
וגם שהילדים האחרים יראו אותו באור אחר .אני אותי ,ולמדתי אותו במשך השנים .למדתי את
חושבת שזו המסגרת הכי מתאימה לעזור ,יותר
אתגר השילוב באלו"ט ולמדתי תרפיסטית ABA
מאשר בחינוך הפורמאלי. בבית ליאור.
אני אשאל אותך את השאלה שקיבלתי ממיכל
(חייט) .היא שואלת איך התגברת על זה שלא אני זוכר שלפני זה עבדת בסלעית
למדת בבית ספר רגיל ובכל זאת התחלת
כן .במשך ארבע שנים שילבתי ילד אוטיסט
ללמוד לקראת תואר אקדמי מסלעית במסגרות רגילות .בהתחלה בגן
למדתי בגבעת חיים ,שזה בית ספר לחינוך בסלעית ,ולאחר מכן פה ביחדיו .ראיתי שבחופש
מיוחד שאיגד בתוכו מגוון מאוד גדול של לקויות. הגדול ,אין מענה בסלעית לילדים ,אז הצעתי
לאמא של הילד שליוויתי שאעשה קייטנה לילדים
בסלעית ,שתהיה פתוחה גם לחברים של הילד,
