Page 46 - לבחור נכון בנתיבי הזמן - משה שעיו

‫‪ | 46‬משה שעיו‬

‫‪ 1947‬למחרת החלטת האו"ם על תכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל גויסו‬
‫כל לוחמי החי"ש למלחמה‪ .‬ערב הקמת צה"ל מנו חיילי החי"ש כ‪ 10,000-‬איש‪.‬‬

‫באותה עת הגיעה גם אליי בשורת איוב‪ .‬בעלה של אחותי שרה נהרג בקרב על‬
‫כיבוש יפו‪ .‬צלף ירה בו צרור ממסגד "חסן בק"‪ ,‬והוא נהרג במקום‪ .‬אחותי הייתה‬
‫בחודש התשיעי להריונה‪ .‬ב‪ 26-‬ביוני ‪ 1948‬נולדה לה בת‪ ,‬ולזכר בעלה שאול‬
‫היא קראה לבתה שאולית‪ .‬לא יכולתי לנסוע לבקר אותה ובכיתי על הסבל שהיא‬
‫עוברת‪ .‬היא הייתה ילדה בת ‪ 17‬כשהתחתנה ‪ -‬ללא הורים‪ ,‬ללא משפחה‪ .‬היא‬

‫נותרה לבדה‪ ,‬והייתה לאלמנת מלחמה עם תינוקת יתומה מאב‪.‬‬

‫בעת מלחמת השחרור בזמן המצור‪ ,‬כשעטרות הייתה מנותקת מירושלים‪ ,‬לא‬
‫הגיעה אספקה למושב‪ .‬ביום היו מגיעים אווירוני "פייפר" ומצניחים שקי לחם‬
‫על סדין לבן שהיה פרוס במרכז המושב‪ .‬כשמהכפר הערבי קלנדיה היו יורים‬
‫פעמים רבות הלחם היה נופל מחוץ למושב‪ .‬חבריי ואני היינו זוחלים מתחת לגדר‬
‫וגוררים את שקי הלחם למושב כשאנחנו קשורים בחבל שנמצא בידי חברים בצד‬

‫של המושב שאליו חוברו גם שקי הלחם‪.‬‬

‫בעיצומה של מלחמת השחרור משפחת אולשה שאצלה חייתי נסעה לירושלים‬
‫לבקר קרובים‪ ,‬ואני נשארתי לבד בבית במושב עטרות‪ .‬הייתי צריך לטפל בלול‬
‫התרנגולות‪ ,‬להאכילן‪ ,‬לאסוף את הביצים ולשמור על הבית‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬משפחת‬
‫אולשה לא הצליחה לחזור למושב כי עטרות הייתה מנותקת מירושלים בגלל‬
‫כנופיות הנג'אדה והלגיון הירדני‪ ,‬ולמעלה מחודשיים היא נשארה בירושלים‪,‬‬

‫ואני נותרתי לבד בבית‪.‬‬

‫בזמן שהותי לבד בבית הותקפה עטרות מספר פעמים על ידי הכנופיות הערביות‬
‫והכפרים שמסביב‪ .‬שמרתי על הבית‪ ,‬טיפלתי בלול התרנגולות‪ ,‬ובלילה הייתי‬
‫ישן עם אקדח מתחת לכרית‪ .‬זה היה האקדח של אליק‪ ,‬הבן של משפחת אולשה‪.‬‬

‫כשהמצב הלך והידרדר הוחלט לפנות את כל הילדים והנשים שנשארו במושב‪,‬‬
‫והם פונו בסיוע הצבא הבריטי‪ .‬אני התחבאתי כי לא רציתי להפקיר את הבית‪.‬‬
‫כשהשיירה עזבה יצאתי מהמחבוא‪ ,‬ואז שאלו אותי היכן הייתי כי חיפשו אותי‬
‫בכל המושב‪ .‬עניתי בתמימות שלא ידעתי שמחפשים אותי‪ .‬כך נשארתי הילד‬

‫האחרון שנשאר במושב‪.‬‬