Page 114 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 114
| 114אברהם נקש
מרגע זה ,כמעט כל שלושה חודשים קיבלתי צו גיוס .ידעתי שבתור נהג אני
"מבוקש" ביותר .ימי הגיוסים ביום הראשון ,התייצבנו ביחידת מילואים ,שם
מציידים אותנו בכל הציוד ונשק .מעלים אותנו על אוטובוסים ,המגיעים ללבנון
ומפזרים אותנו בכל מיני יחידות כנהגי זחל"ם ,נ.נ, .משאית….
באגד אהבתי את הנסיעות הארוכות להסעת חיילים הביתה או להיפך.
יום א' אחד אחרי סיום מלחמת לבנון הראשונה אני מסיע יחידת חיילים מאשקלון
והסביבה ,לכוון לבנון עד הישוב "בעבדא" בקרבת ביירות ,הנסיעה בוצעה בזמן וללא
שום עיכובים ,הורדתי את החיילים בסביבות השעה 15:00אחה"צ ,ביירות נראתה
באופק ,ממש קרובה .שחררו אותי.
בדרכי חזרה לכיוון קריית שמונה דרך כביש החוף צידון צור .בקרבת מחנה צבאי שלנו
אני מבחין בחייל ,צנחן ,מסמן לי לעצור ולקחתי אותו.
אחרי כמה קילומטרים של נסיעה בכביש צר בקושי לשתי מכוניות ,אני רואה דרך
המראה שלי במכונית כחולה עם חמישה גברים ,מנסה לעקוף אותי ולא מצליחה.
בפעם השלישית היא פוגעת בי בצד השמאלי מאחור ,הערתי את תשומת ליבו של
הצנחן שאיתי ,הצנחן צעק " :אל תיתן לו לעקוף סע מהר!"
נסעתי מהר יותר ,נהג המכונית מחליט לעקוף בכל מחיר ,הכביש היה צר ללא
שוליים ,המשכתי לנסוע והפעם המכונית פוגעת באוטובוס באותו צד ,במראה אני
מבחין שהמכונית יורדת לשוליים השמאליים נכנסת במהירות לתוך שיח גדול ,האטתי
להסתכל ,בכל זאת תאונה…! הבחנתי ,מבעד למראה ,ממנוע המכונית יוצא עשן.
החייל האיץ בי " :סע ,אל תעצור".
התייעצתי עם החייל שאגיע לצור ,שם יש מטה של המשטרה הצבאית ואספר להם על
המקרה .כל הדרך נסעתי מהר חלפנו על צידון ולאחר חצי שעה הגעתי ,החניתי את
האוטובוס בחניה ,ביקשתי מהחייל שיצטרף אליי כעד.
עלינו לבניין צור ,עד הקומה ה 7-העליונה (לא הייתה מעלית בבניין) ,פגשנו רס"ר
במשטרה הצבאית ,סיפרנו לו את המקרה ,אחרי ששמע ענה לי:
"אתה והאוטובוס בסדר?" עניתי שכן" .אז תמשיך בנסיעה שלך ,שלום"!
לא יכולתי להאמין ,כך בפשטות ...הסתיים האירוע !
