Page 117 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 117
מסע חיי | 117
היא מיד צלצלה אליי שאבוא .זה היה יום כיפור החלטתי לרוץ עד לביתו .עם
פתיחת הדלת נעשה לי חושך בעיניים ,אבא שכב בתוך שלולית של שלשול על
הרצפה .כמובן עזרתי ויחד הרמנו ולקחנו אותו למקלחת ,היה לו קשה ללכת
בעצמו התברר שהיה לו שבר באגן .אבא לא רצה להתפנות לבית חולים ,בכל זאת
פינינו אותו ושם עבר ניתוח די קשה .לאחר שבוע ימים חזר הביתה.
הרגשתי רע עם מצבו של אבא היה קשה למצוא מטפל (לא כמו היום) ,החלטתי
שבשבילו ,ההרגשה הטובה ושמירה על כבודו ,כדאי להכניסו לבית אבות .למזלי
ברווחה דאגו לי מיד למצוא מקום בבית אבות "הלפרין" בעתיקות אשקלון .יום יום
אחיי ואחיותיי ביקרו אותו .מצבו הידרדר מיום ליום .באחת הפעמים שביקרתי הוא
אומר לי ,עם עיניים כבויות ובלי כוחות ,בלחש בצרפתית:
"בני! תוציא אותי מכאן" .עניתי לו" :אבא אתה פה כדי שיטפלו בך טוב ולשמור
על כבודך!"
מה שזכור לי ,באחד הביקורים שלי ,החזירו אותו לישון ,העלו אותו למיטה עם
מנוף והוא צעק מכאבים .ביקשתי מהצוות ,להרים אותו לאט ולא להכאיב לו .אחד
מאנשי הצוות ענה לי" :כך זה כל לילה הוא צועק מכאבים ,אין מה לעשות" .ברור
שחזרתי הביתה מהביקור לא רגוע (באותה תקופה לא שמענו על התעללויות בזקנים
בבתי אבות).
