Page 47 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 47
מסע חיי | 47
דבר שזכור לי יותר מכל היה הרגע שהאיש מישראל ,ראה את אימא שלי מקלפת תפוז
עם סכין בצורת סיבובית או בצורת ספירלה והעיר לה על כך:
"גברת אני אלמד אותך איך מקלפים בישראל תפוז".
אימא שמחה לדעת אבל העירה לו ואמרה:
"אני לא זורקת את קליפות התפוז ,אני מייבשת אותם ,עושה מהם ריבה ומשתמשת
בהם לעוגיות ועוגות".
הישראלי לקח תפוז בידו השמאלית ובידו הימנית סכין ועשה חתך עליון מאוזן מסביב
לראש התפוז ועוד ארבעה חתכים אנכיים ,כך שהתחיל לקלף את התפוז במהירות רבה.
כולנו הסתכלו בפליאה ,מעולם לא ראינו קילוף תפוז במהירות כזו ,היינו פעורי פה.
למחרת סיפרתי לכמה בני דודים ואף הם התפלאו.
בכל זאת אלה היו שנים קשות עבור היהודים ,הצרפתים והסיציליאניים.
הערבים ,בשנים אלו החלו בטרור נגד האוכלוסייה הלא ערבית ,ללחוץ על
הצרפתים לדרוש עצמאות .עם ביקורו של ראש ממשלת צרפת היהודי ,מנדס
פראנס ,הבטיח לבורגיבה מדינה משלהם ועזיבת הצרפתים את תוניסיה
בשנת .1956
אמצע שנת .1955בגיל עשר וחצי ,הגיע השינוי הגדול בחיי:
אבא החליט לא לשלוח אותי יותר לבית הספר .באותם ימים אני זוכר שאחיותיי
הגדולות ואחי אלפרד (הגדול ממני בשנתיים) ,עוזבים את הבית ,נפרדים לשלום,
בלי לדעת להיכן הם נוסעים .רק לאחר שהגיעו לישראל קיבלנו מכתב מהם.
אלפרד ויויאן ז"ל אנרייט
