Page 50 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 50
| 50אברהם נקש
ערב לפני הנסיעה אימא כרגיל מחממת מים בפיילה גדולה (לא היו מים חמים
זורמים) ,תפקיד ניקיון האחים הצעירים ,היה תפקידה של אחותי אנרייט בת ה21-
או ויויאן ,ומאז שנסעו לארץ ,אימא עשתה את זה במקומן ורחצה אותנו.
כבר באותו ערב הכול היה מוכן -החולצה הלבנה ,המכנסיים והז'קט השחור,
נעליים מצוחצחות ,הסנדוויצ'ים והמזוודה מקרטון עם בגדי החלפה ותחתונים.
עם כל זה לא הבנתי שזו פעם אחרונה שאני רואה את הבית ,השכונה הרחוב.
בבוקר התעוררתי ,אבא ואימא היו לידי .אחי הבכור סובר הלך לחנות ,אחי
מוריס למד עוד בטוניסיה ,אחיותיי אנרייט ,ויויאן ואלפרד בארץ (ארבעה
חודשים) אחיי הצעירים ממני ,איימה ומאיר הקטן ישנו .התלבשתי בשמחה ,הייתי
מחויט ולבוש יפה ,נישקתי את אימא (לא בכתה) והלכתי יחד עם אבא לאוטובוס
שלקח אותנו הישר לתוניס.
כל הנסיעה אבא לא דיבר איתי מילה ,רשם ועשה כמה חשבונות ,אני הסתכלתי
מבעד לחלון על הנוף ,זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הנופים האלה .נסענו
כמעט כל קיץ עם הדודים שהיה להם רכב עבודה ,לחופשה בקיץ ,לאזור הצפון
בתוניסיה ביזרט ,טברקה ,לה קף ואבקסור לאחים של אימא .בנסיעה לא הרגשתי
טוב והקאתי בתוך שקית מנייר שאימא הכינה מראש .אבא היה מאוד לחוץ .סוף
סוף הגענו לטוניס ,הגענו למלון שאבא היה ישן בו בזמן עסקיו קיבלנו חדר
והלכתי לישון.
בבוקר קמתי עם מצב רוח טוב ,אבא התחיל לשתף אותי במחשבותיו ולספר
לי :מחרתיים ,כלומר ב 27/5/1956-אני שט למרסיי ואין לי מה לדאוג ,יאסוף
אותי נציג מעליית הנוער – עד הארץ ,....המשיך לספר לי מה עושים היום,
להצטלם לתמונת פספורט ,לאחר מכן ללכת לעיר העתיקה של תוניס לחנותו של
הסיטונאי היהודי אשכנזי וחזרה למלון .האמת שלא דאגתי כלל ,אבל המחשבה
שלא אראה את אימא שלי ,את אחותי מיכל ואחי התינוק מאיר כבר גרמו לי
לגעגועים גדולים.
הגענו לצלם הושיב אותי על כיסא גבוה וצילם ארבע תמונות פספורט ,משם
לרחוב "סידי בו סעיד" במדינה -העיר העתיקה ,לחנות של אשכנזי ,זכור לי
שאבא ישב אתו שעות וכל פעם היה בא אליי ושואל לשלומי .כשעזבנו סוף סוף
