Page 55 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 55
מסע חיי | 55
בפנים ומחוץ לצריף
יותר מאוחר הבנתי מדוע היה לי מקום בכניסה לצריף ,...באותו ערב לא יכולתי
לישון מרוב קור שחדר מבעד הדלת ,על מיטתי ראיתי מסטינגים שאיתם אלך לאכול
(באותה תקופה לא חילקו צלחות) .על מיטה מתקפלת מברזנט ועליה מזרון דק מקש,
שמיכות וכרית.
לא היה לי חשק לצאת החוצה ולשחק עם ילדים הייתי שבור ומיואש ,לא הרגשתי טוב
מרוב הקאות באוניה ובמשאית .לא נתנו לי מנוחה ,שאלו אותי נדנדו ללא סוף" :איך
זה שאני לבד?" תשובותיי היו קצרות ולא מובנות להם ,משום מה דברתי צרפתית,
בסוף נרדמתי ו"אימא" טובה כיסתה אותי .כל הלילה רעדתי מקור ובכיתי בלחש.
מזוודות הקרטון
למחרת קמתי ,לא אכלתי ארוחת בוקר ,הנשים בצריף דאגו לי והביאו לי כמה
פרוסות לחם ,ביצה קשה ועגבנייה .כל יום בצאתי מהצריף ,הסתובבתי עם המזוודה
הקטנה ,אני זוכר טוב את המילים של אבא "שמור עליה טוב שלא תאבד אותה!" .שעות
ארוחת הצהריים והערב ,בדרך כלל הודיעו ברמקול ,על ארוחה מוכנה ,הלכתי עם
מסטינגים בפעם ראשונה לארוחת צהריים ,עמדתי בתור ארוך .תורי הגיע ,הגשתי
את המסטינג הראשון ושפכו עליו מרק מימי וצהוב ,במסטינג השני קצת פירה,
חתיכת בשר ש"דמתה לאצבע של הטבח" ,קשה לי לשכוח את זה ,זו הייתה ארוחה
אחרונה שאכלתי במחנה ,ממש נגעלתי!
