Page 56 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 56
| 56אברהם נקש
אוכל במסטינג
עברו שבועיים במחנה ,הכרתי כל פינה ,המשרדים ,העולים החדשים עם ילדיהם ,את השירותים
"בול פגיעה" מאוד מסריחים ומגעילים לכן רוב היום אני מטייל לבדי בגבעות שמסביב ,זורק
אבנים כאילו שיחקתי ב"פטאנק" .יום אחד בעודי מסתובב בין הגבעות הרגשתי כאבי בטן עזים,
תוך שניה שלשלתי במכנסיים .לא ידעתי מה לעשות ,המחנה לא קרוב ,איך אתנקה ואוכל להגיע
בלי שיבחינו או יריחו את מה שעשיתי.
למזלי בתוך המזוודה שהייתה צמודה אליי ,היו לי מכנסיים להחלפה .הפשטתי את עצמי ,את
תחתוניי זרקתי ,המכנסיים המלוכלכות ,איתם ניקיתי את עצמי טוב טוב ,קיפלתי והכנסתי
למזוודה ....לבשתי תחתונים נקיים (ללא מקלחת ,לא היו מקלחות במחנה ?? לא זוכר!!) לקראת
הערב כשהחשיך הלכתי לברזיה וניקיתי את מכנסיי .בלי לייבש אותם הכנסתי לשק של סוכר
שמצאתי והכנסתי הכל למזוודה .נכנסתי מאוחר לצריף והיו אימהות שדאגו לי ושאלו היכן
הייתי? תמיד מצאתי תשובה מתאימה.
לאחר שלושה שבועות במחנה.
אני שומע ברמקול של המשרד ,בצרפתית לנציגי משפחות להגיע למשרדים ,לאחר כמה דקות
אני שומע" :נקש אברהם להגיע למשרד".
נכון ,שמעתי נקש ,אבל שמי לא "אברהם" ,שמי בצרפתית "אלברט! לא התייחסתי לזה ולא
נשמעתי לקריאות .המשכתי להסתובב בגבעות ובמחנה ,לפתע שני מבוגרים ,פנו אלי "הנה הילד
הקטן עם העיניים הכחולות" ,ושואלים אותי" :מדוע לא הגעת למשרדים? מאז הבוקר מחפשים
אותך" ,עניתי ש"שמעתי משהו עם נקש ,אבל שמי לא אברהם!"
שני המבוגרים לקחו אותי למשרדים ,כאילו מצאו "שלל" .במשרדים ,קיבלו אותי בשמחה
ומציגים לי בחורה צעירה בת 24שנים (לא זוכר את שמה) ואומרים לי "מרגע זה היא אחראית
