Page 57 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 57
מסע חיי | 57
עליך" .שמחתי להכיר אותה ,סיפרה לי שמחרתיים היא מעלה אותי לאוניה הישראלית בשם
"נגבה" .הוסיפה שמחר בבוקר אהיה מוכן ליד המשרד והיא תיקח אותי לטיול במרסיי.
בלילה נרדמתי בקושי ,הבוקר הגיע ,לא היה לי סבלנות רציתי כבר להיפגש איתה .חיכיתי ליד
המשרדים והנה היא באה ,נישקה אותי בלחיי כמו שנהוג בבית (דיברה איתי בצרפתית והזכירה
לי את אחיותיי הגדולות) .לפני היציאה למרסיי דאגה לי לאוכל ,הכינה שני סנדוויצ'ים ,הלכנו
כברת דרך ברגל עד לתחנת האוטובוס שאסף אותנו לעיר מרסיי .בנסיעה ישנתי על ברכיה,
דאגה לי שארגיש טוב ולא אקיא ,סיפרה לי שנטייל ברחוב הראשי קנבייר .Canebiere
האוטובוס עצר ירדנו בשדרת רחוב "קנבייר" והלכנו לאורכו .לרגע אני מבחין במסעדה
שבתוכה טלוויזיה גדולה" ,פעם ראשונה בחיי שראיתי טלוויזיה" ,עמדנו כמה רגעים ומשם נכנסנו
למאפיה לקנות בגט .חזרנו לשוק הדגים שמול רציפי הנמל והפתיעה אותי בשייט לאי של
מונטה קריסטו ,עלינו על סירה (בתשלום) ,התחלנו בשייט ,ביציאה מהנמל משיט הסירה מודיע
על ים סוער ונאלצים לחזור.
בשבילי זו הייתה אכזבה גדולה .לקראת ערב חזרנו למחנה העולים ,ואמרה לי "מחר בבוקר תהיה
בזמן במשרדים ,נוסעים לנמל כדי לשוט לארץ ישראל".
דרך אגב :כשעסקתי בתיירות משנת 1995כבר אז בביקוריי ,עם קבוצות ישראליות
במרסיי ובאי מונטה כריסטו ,הייתי מספר להן ,את מה שקרה לי בשנת .1956
למחרת נפגשנו ,עזרה לי לכתוב מכתב להורים ,הכינה לי עפרון ונייר וביקשה ממני לכתוב
מכתב שתשלח אותו בהקדם לפי הכתובת שהשארתי לה .עד לרגעים אלה לא ידעתי שהיא
לא מצטרפת איתי לארץ ישראל ,רק באוטובוס לכיוון הנמל אמרה לי שהיא לא מצטרפת
לשייט ,בכיתי ולא יכולתי לעצור את דמעותיי .כשהגענו לנמל ראיתי המון אנשים עם
ארגזים ,מזוודות וילדים ,הבנתי שהשייט יהיה דומה לקודמו עד ארץ ישראל.
לאחר רישום קצר בכל ההמולה ואי הסדר שהיה ברציף ,עייפתי ,הייתי מאוד עצוב
והרגשתי גם על המלווה שלי ,החזיקה את ידי כמו אימא המלווה את בנה ועלינו לסיפון.
באותו רגע הרגשתי אומלל ומסכן ,לא הפסקתי לבכות .המלווה ביקשה ממני להפסיק
לבכות כי גם לה קשה הפרידה ,הבטיחה לי שבארץ ישראל יהיה לי טוב ואכיר הרבה
חברים" ,תפגוש את אחיותיך ואחיך ,הוריך יעלו בקרוב אחריך" .המילים שלה לא ניחמו
אותי והמשכתי לבכות בשקט.
