Page 59 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 59
מסע חיי | 59
אותו ,תפס את ידי ומשך אותי למטבח ,חברו הטבח השני דיבר צרפתית טובה הוא
היה מבוגר ,שעלה ממרוקו בשנת 1953ומאז שירותו בחיל הים היה טבח.
הבנתי עכשיו שיש לי חברים ,אומנם גדולים ממני ,אבל כששמעו שבאתי לבד
מתוניסיה הם כנראה רחמו עליי והמבוגר בניהם אמר לי לבוא לאכול בתוך
המטבח ולא בחדר אוכל מתי שמתחשק לי .בלילות חיפשתי מקום לישון פעם
מתחת לדרגש ופעם מעל ,היכן שהיה מקום .מזג האוויר היה חמים ונעים
ביום ובלילה קריר ונעים ,זה היה חודש מאי ,חודש חמים כל כמה שהתקרבנו
למזרח התיכון.
כל בוקר עם ההשכמה שלי ,לא היה צורך להתלבש ,כי ישנתי עם הבגדים
והנעליים ,מבקר את ידידיי במטבח ,היו מפנקים אותי באוכל טעים ופירות מארץ
ישראל .פעמים הייתי מקיא אחרי ארוחה ,דאגתי לא לעשות את זה לא במטבח
ולא ליד אנשים ,הייתי רץ לשירותים לא הרחק מחדר האוכל ומקיא את נשמתי.
הבנתי שצריך לאכול טוב כדי להרגיש טוב ...אחרי הקאה .שמחתי שאראה את
אחיותיי ואחי אלפרד מחכים לי בנמל.
כילד בן 11לא ידעתי כלום לאן מועדות פניי ומי מקבל אותי ברדתי מהאוניה.
היום אני נזכר בכל זה ולא יכול להבין ,איך ילד בגילי עם מזוודה קטנה היה
יכול לעשות כברת דרך ארוכה לבד מהבית ,עם הקאות אין ספור עם געגועים
למשפחה ,לאימא ,לאחותי מיכל ולאחי הקטן מאיר.
מזלי שרוב הזמן ביליתי במטבח ,היה לי נעים להיות בחברתם .ביום השישי
לשייט אני חוזר מהמטבח ,תופסים אותי שתי נשים (אם ובתה הגדולה) ,ואומרות
לי בצרפתית "היכן אתה? זה כבר יומיים שאנחנו מחפשות אותך ,בכל מקום" לא
ידעתי מה הן רוצות ממני ...מתברר שעזבתי את מזוודתי הקטנה יומיים במקום
סמוך אליהן ודאגו לי ,חשבו שנפלתי לים ואני איננו!!
הרגעתי את הגבירות .דאגתי הייתה שלא פתחו את המזוודה ויריחו מה שיש
לי בתוכה .הלכתי איתן לדרגש בו אני ישן (מזוודתי הופכת בלילות לכרית),
שמחתי לראות אותה שם מכוסה בשתי שמיכות שנתנה לי אחת המשפחות.
המזוודה הזאת העסיקה אותי יותר מידי ,פחדתי שמישהו יגלה את המכנסיים
המסריחות ,לכן תמיד חיפשתי להחביא את המזודה בין השמיכות או להיות איתה.
