Page 58 - מסע חיי - אברהם נקש

‫‪ | 58‬אברהם נקש‬

‫אוניית נגבה‬

‫הועברתי לידי נציג ישראלי "שישגיח עליי" (עד חיפה לא פגשתי אותו)‪ .‬נפרדתי‬
‫מהמלווה בנשיקות וחיבוקים‪ ,‬ההרגשה שלי כלפיה הייתה‪" :‬הנה עוד אימא או‬
‫עוד אחות עוזבת אותי ברגע זה"‪ .‬על הסיפון היו המון אנשים וילדים‪ ,‬חיפשתי‬
‫איך להידחף כדי לראות את הרציף מטה ולנופף לה לשלום‪ ,‬לצערי לא הצלחתי‬
‫לראות אותה בין עשרות רבות של עולים שעדיין לא נרשמו‪ .‬לרגע הפסקתי‬
‫לבכות‪ ,‬הסתובבתי לאחור וקיבלתי את מה שנגזר עלי‪ .‬עם המזוודה הקטנה‬
‫חיפשתי מקום שינה ולא מצאתי‪ .‬האוניה הייתה גדולה עם הרבה מעברים‬
‫ומדרגות‪ ,‬עליתי וירדתי ללא מנוחה כדי לשכוח מעט את הגעגועים‬
‫מהפרידה מהמלווה‪ ,‬בנוסף החל געגוע מיוחד לאחי ואחותי הקטנים‪ ,‬דמעות זלגו לי‬
‫כשנזכרתי בהם‪ .‬אהבתי לשחק עם אחי הקטן מאיר בן השנה צבטתי ונישקתי את‬

‫לחיו הוורודות והשמנות‪ ,‬הוא היה תינוק שלא ניתן להתעלם מיופיו‪.‬‬

‫כל זה לא שבר אותי‪ ,‬המשכתי להסתובב עם המזוודה‪ ,‬לא היה לי קשר עם אף‬
‫אחד מהנוסעים‪ .‬בלילה משפחה מאלג'יר עם שישה ילדים ראתה אותי והתחננה‬
‫שאבוא לישון לידם‪ ,‬לאחר שכנוע נוסף הסכמתי והלכתי לישון בדרגש העליון עם‬

‫עוד שני בניה הגדולים ממני‪.‬‬

‫בבוקר קמתי‪ ,‬לא ידעתי היכן השירותים היכן לרחוץ פנים הייתי כולי‬
‫מבולבל‪ ,‬עזבתי את המשפחה שאירחה אותי ללילה‪ ,‬והמשכתי להסתובב עם המזוודה‬
‫בתקווה שאף אחד לא יראה מה שיש בתוכה‪ ,.....‬המזל שלי שהים היה רגוע‪ ,‬מדי‬
‫פעם היו לי בחילות לא יכולתי להקיא כי לא אכלתי כלום שעות שלמות‪ .‬עליתי‬
‫ירדתי מהסיפון כמו תזזית‪ .‬באחד הסיורים שלי באוניה‪ ,‬אני נפגשתי עם הטבח‬
‫ליד מטבח האוניה מתחיל לשאול אותי שאלות בעברית‪ ,‬פעם ראשונה ששמעתי‬
‫את השפה העברית‪ ,‬זה היה מוזר‪ ,‬עניתי לו בצרפתית‪ ,‬בסימני ידיים שאני לא מבין‬