Page 63 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 63
מסע חיי | 63
כמעט חודש עבר ,מודיעים לי שאחיותיי הגיעו והן מחכות בצריף שלי .בהתחלה
לא שמעתי את הודעה ואז ילד שהיה איתי באותו צריף ,קרא לי .לא יכולתי להאמין
לו .לאחר מכן חשבתי ואמרתי לעצמי איך הוא בעצם יודע על שתי אחיותיי?....
יצאתי מהמועדון ורצתי כמו מטורף לפגוש אותן – אנרייט הגדולה וויואן ,נכנסתי
לצריף התנפלתי עליהן בצרחות שמחה ובבכי שלא פסק .הן החזיקו וחיבקו אותי,
סיפרתי להן הכול ,וביקשתי שייקחו אותי מכאן עוד היום ,כמובן שענו בשלילה כי זה
לא היה בשליטתן וחייבות להגיע לאוטובוס בשעות אחה"צ ,לא הפסקתי לבכות .אחרי
שעה בערך הייתי צריך להיפרד מהן בשער ,זה היה ביקור קצר ,אבל נתן לי הרבה
כוחות ותקווה שהכול יסתדר על הצד הטוב.
אחרי שלושה חודשים בערך ,של טיפולים שהגיעו לסיומם ,שיער הפלומה החל לצמוח
על ראשי .יום אחד קוראים לי למשרד ואומרים לי להיות מוכן :נציגת עליית הנוער
באה לאסוף אותי ...לאן? לא יודעים ,העברית החלה להשתפר ויכולתי לשוחח עם כל
ילד בעברית ,רק המילה "סברנות" במקום "סבלנות" נשארה איתי גם למקום החדש
שנלקחתי .מחנה שער עליה היה מדכא ,עזוב ולא מטופל.
הרכב שהסיע אותי ,הגיע למקום ירוק עם עצים רבים ומרחבי דשא ירוקים .הפעם
אמרתי לעצמי "זו ארץ ישראל"! שם המקום" :רמת הדסה" .לקחו אותי לבניין
שבו הנחתי את המזוודה על מיטתי החדשה ,מיטת קפיצים עם מזרון ,סדין לבן
ושמיכה אפורה .נשארתי במקום כמעט יותר משלושה חודשים ,ללמוד ולעבוד,
עד שימצאו לי קיבוץ.
כל יום למדנו בכיתה עברית וחשבון ,מידי פעם תנ"ך והיסטוריה .לי היה קשה
מאוד בלימודים ,מאז עזיבתי את תוניסיה לא למדתי באופן רציף והחשבון היה
בעוכריי ,לא ידעתי כפל ולא חילוק ,מוזר נכון? אבל זו האמת לאמיתה! אחה"צ נלקחנו
מידי פעם לעבוד שעתיים בקטיף או בחקלאות .אני נזכר ביום בהיר אחד ,מודיעים
לכל הילדים לצאת ליד הביתן ,וביקשו מאתנו ,לחפור מחפורות כי עוד מעט תהיה
מלחמה זה היה בסוף חודש ספטמבר .1956כל אחד קבל מעדר או את חפירה וחפרנו
מחפורות .בתור ילד איני זוכר שהשתמשנו באותן מחפורות ,המלחמה החלה ב29-
באוקטובר והסתיימה ב 5-בנובמבר 1956זו הייתה מלחמת בזק ,רחוקה בסיני ,קראו לה
"מבצע קדש".
