Page 87 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 87
מסע חיי | 87
אמא יקרה
ארבעה חודשים לפני יום הולדתי ה( 22-דצמבר ,)'66אני ליד אימא ,היא עומדת מול
המראה ואומרת לי" :אלברט בוא תראה ,העיניים שלי צהובות "...התקרבתי אליה ודרך
המראה אני מסתכל לה בעיניים והן באמת צהובות ! עניתי לאימא ,כדי להרגיע אותה:
"אימא יופי יש לך צהבת ,תנוחי ,מספיק לעבוד" .הלכתי איתה לרופא בקופת חולים,
בדק אותה ,שלח אותה לאשפוז בבית חולים ברזילי ,בטענה שיש לה אבנים בכליות
(אז לא היו מגלים לחולה את מחלתו הקשה).
אמא בצאתה מבית החולים ברזילי
אימא אושפזה עברה מיד ניתוח ,באותו יום הייתי עם אבא שלי ,אימא עוד בהרדמה,
הרופא קורא לי ולאבא ,אבא רצה אותי לידו כי לא ידע טוב עברית .הרופא אמר:
"לאשתך יש סרטן בכבד ולא נשאר לה יותר משלושה חודשים לחיות ,שמנו לידה אבן
גדולה שהיא תחשוב שמצאו לה אבן בכליות".
עולמי חרב עלי !
אבא הבין והיה מסכן ,עצוב ושבור לראותו במצב הזה ,לא ידע מה לעשות .לפני שאימא
תתעורר דיבר איתי בלחש מחוץ לחדר והחליט לא לספר לשאר האחים והאחיות ,רק
לאחי הבכור סובר ,הנשוי לאשתו אסתר .בערב אחי הבכור בא לביקור ,אבא לוקח
אותו לצד ומספר לו על תשובת הרופא המנתח .זו הייתה באמת בשורה מרה .ראיתי
לחלוחית בעיניו של אחי הבכור ,הוא לא רצה שאימא תדע ותראה אותו בוכה.
