Page 88 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 88
| 88אברהם נקש
אחרי יומיים של אשפוז אימא חזרה הביתה החלימה מהניתוח ,אחותי הצעירה
מיכל דאגה לניקיון של הבית לביקורים האין סופיים של אחיותיי ואחיי ,נשותיהם
וילדיהם הקטנטנים .אני שידעתי מה יש לאימא לא עזבתי אותה לשנייה ,מלטף ומחבק
אותה ושומר שתנוח בלי הפרעה .במעט כסף שחסכתי לעצמי ,ניגשתי לחנות לדברי
חשמל וקניתי ב 820-לירות רשמקול סוני גדול עם סלילים ,כדי להקליט את קולה של
אמא ...לנצח !!!.
לא אשכחך לעולם אימא שלי
כשהבאתי את הרשמקול הגדול והכבד ,זה היה מכשיר מאוד מיוחד ,היו תגובות
במשפחה" .למה צריך מכשיר יקר כזה ,על מה אתה מבזבז את כספיך?".
הם לא ידעו חוץ ממני ,אבא ואחי הבכור על מחלתה הסופנית .במשך חודשיים
הרשמקול העסיק אותנו ,הקלטנו את אימא מדברת ,מאחלת איחולים למשפחה ,שרה
ושרים לה שירים .במשך השנים הכנתי לכל אח ואחות קסטה קטנה (שנים לאחר מכן
העברנו לדיסק).
לאחר חודשיים וחצי ,אימא אחרי הניתוח ,מטופלת במסירות רבה בבית עי' אבא וכל
המשפחה .בלילה האחרון שלה של ה ,5/3/1967-ביקשה לישון במיטתי הגדולה עם
הפיג'מה בפסים לבן וירוק החדשה שקנתה לי ,כיום אני קורא לה " פיג'מה עירקית".
אחותי אנרייט ישנה במיטה נוספת שהוכנסה לחדר.
בבוקר התעוררנו בבהלה לשמע נשימתה הכבדה ,אלה היו בעצם גניחות שהיה קשה
לשמוע ,אימא איבדה גם את הכרתה .הזעקנו מיד את כל האחים והאחיות מאשדוד,
באר שבע ואשקלון ,כולם הגיעו בזמן כאשר נשמה בכבדות ,ידענו שהסוף שלה הגיע.
אימא נפטרה לפני הצהריים ב 6/3/1967-כשכל המשפחה ,אבא והילדים היו לצידה.
הרופא המטפל שלה ד"ר בוטנרו הגיע וקבע את מותה .אני נזכר שוב באימא ,אהבה
