Page 85 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 85
מסע חיי | 85
רפרודוקציה של ויליאם טרנר הציור שציירתי לאחותי ויויאן ז"ל
לאחר שלושה חודשים כמובטל ,מצאתי עבודה ,לשכת העבודה שבה הייתי רשום
וכל יום התייצבתי בה ,שלחה אותי לעבוד כמסגר בבית החולים "ברזילי" עבדתי
שם כשמונה חודשים,קיבל אותי מנהל בשם מוניה ,אדם כשרוני בכל דבר ,לפי
דבריו היה איש קשר בהגנה ,ומאז עבד בבית חולים ברזילי בתור מנהל התחזוקה
של בית החולים .תיקנתי והרכבתי כל דבר במחלקות השונות ,נכנסתי למחלקת
יולדות להחליף בקבוקי חמצן (לא בשעת לידה ,אחרי או לפני כאשר יולדות
מתפתלות מכאבים או צורחות) ,בדרך כלל נמנעתי להיכנס לא היה נעים ,מה
שאיני יכול לשכוח היה לראות על השולחן את השליה מלאה בדם ,זה היה מגעיל!!!
בכל חודש קיבלתי משכורת ,חצי ממנה נתתי ועזרתי למשפחה ,מבחינתי לא
הייתה שום בעיה ,שמחתי שאני יכול לעזור לאבא בפרנסת המשפחה.
בוקר אחד בשעה 11:00לפני הצהריים ,קורא לי המנהל מוניה למשרדו ,מיד התייצבתי
ואומר לי:
"שמעתי שאתה טוב בשרטוט ,אני נותן לך פרוייקט ,לשרטט במידות מדויקות את
מקרר המתים ,בבניין המבודד ליד הגדר"
בליבי אמרתי" :לא יאומן ,הבן אדם חושב איך להיפטר ממני",
הוסיף" :אין צורך להתחיל מהיום ,מחר כשתבוא מהבית תביא איתך עפרון
ונייר שרטוט".
לא הראיתי שום פחד ולא סירבתי לבצע שרטוט הזוי בחדר כזה? בסיום עבודתי
פגשתי כמה חברים שעבדו בצמוד אלינו הזהירו אותי :כל הסיכויים הוא מנסה
אותך" .הלכתי הביתה עם הרבה מחשבות ,בבוקר התייצבתי לעבודה ,את המנהל לא
פגשתי במשרדו.
