Page 89 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 89
מסע חיי | 89
כל כך "שנסונים" צרפתיים וכל פעם ששמעה את הזמר הצרפתי בשיר "לה מאמה la-
,"mamaהיא הייתה אומרת לי" :אלברט תשמע את המילים של השיר" .באמת עד
אז לא שמתי לב למילים ,אלא רק למנגינה .כשהבנתי ,הבנתי שהמילים נוגעים ללב...
מילות השיר בתרגום עברי
"כולם כבר פה ,כולם ישנם
לאחר ששמעו זעקה שהמאמה הולכת למות
כולם הגיעו עד לכאן
להיפרד מהמאמה
כולם כבר פה ,כולם ישנם
על הנשים ועל טפם
אפילו גו'רגו' הסורר הגיע הנה מסיציליה…"
אני המום לשמוע גם כיום את השיר ואני נזכר בדברי אימא ,המציינת ,שאפילו
הבן גור'גו' הארור או הסורר ,היה נוכח במות אימו! מצמרר ,עצוב ומרגש.
חודשיים לאחר פטירת אימא ,פוגש אותי חבר במגרש כדורסל ,שמו ,זכריה יעקב,
מורה להתעמלות בבית ספר גורדון ורמז ,שאל אותי" :אתה מוכן להחליף אותי
כמורה בבית ספר גורדון ורמז לשבועיים? .אני יוצא למילואים".
עניתי לו" :כן! !" קבע איתי מפגש למחרת בבית הספר "רמז" בשעה . 10:00
למחרת דייקתי ,נכנסתי לבית ספר רמז ,פגשתי את המורה יעקב בהפסקה ,לא הספקתי
להגיד שלום ,ומאחורי מופיעה בחורה צעירה ,חמודה ומיוחדת ,יעקב לא הכיר אותה,
הציגה את עצמה ,ורדה מורה להתעמלות .ראיתי שיעקב היה מופתע לראות אותה,
היא נשלחה ע"י המפקח להחליף אותו .יעקב שהכיר אותי כספורטאי וכדורסלן ,אמר
לה" :סליחה ,מצאתי מחליף".
באותם שנים שנות ה ,60-אפשר היה לעשות כל דבר ,בלי לשאול את המפקחים
הממונים על מינוי או החלפת מורה.
תגובתה של ורדה הייתה לא נורא ,בלי ויכוחים .למחרת התייצבתי בבית ספר
גורדון ,מנהל בית הספר היה מר גרוסמן (בנו היה כדורסלן מצטיין ,שיחק איתי
בהפועל אשקלון) ,הפנה אותי לכיתה והתחלתי לתת שיעור לשתי כיתות וסיימתי
את העבודה .חזרתי הביתה אני רואה על השולחן מכתב מהצבא צו – 8מילואים,
להתייצב למחרת בבוקר.
