Page 29 - 28222
P. 29
איך להיות אמא מאמצת
ההרטבות נעו ונדו על סולם רגשות האשמה שלי .פעם הן סימלו
בעבורי את האימהות הלא מספיק טובה שלי ,פעם את החינוך הרפה
שלי ,פעם את השאלה אם זה גנטי ,אם זה פיזיולוגי ,אם זה נרכש ,אם
זה באשמתי ,אם זה באשמת האימוץ.
ההרטבות העסיקו גם את הסבתות של בתי .כמעט בכל שיחת
טלפון עם אמא של יואב הנושא עלה באגביות ,מתוך התעניינות
כללית בשלומה של בתי ,ומהר מאוד הידרדר לחקירה" :כמה הרטבות
ביום?" ו"זה קורה לה פחות?" או "ואיך בלילה?" או "אולי זה רגשי?
לקחתם אותה לאולטרסאונד?"
אחרי כ־ 20דקות של תשאול מצדה והסברים מצדי שזה כנראה
פיזיולוגי ,שלא אכפת לי לעשות כביסות ,שאין לי שליטה בזה ,ואחרי
שהייתי אומרת שנמאס לי לדבר על ההרטבות של בתי ,בתי היא לא
רק ההרטבות שלה ,אפשר לדבר על בתי בלי להזכיר את המילה פיפי,
היא היתה מנסה להרגיע אותי במשפטים כמו" :זה יעבור לה עד גיל
",13ואז היתה שואלת" ,זה יעבור לה עד גיל ?13מה הרופא אמר על
זה? אם לא עד גיל ,13אז בטוח עד .16אני מקווה שעד גיל 16זה
יעבור .אם לא ,זה כבר מוגזם ".ואחרי שנושא ההרטבות הגיע למיצוי,
לא נותר לנו עוד על מה לדבר.
זכור לי מקרה אחד במיוחד ,כשבתי היתה בת שש .באנו ,אני
וסבתה ,לאסוף אותה מהצהרון .בדרך היא סיפרה בהתרגשות שהיא
תיקח אותה לבחור לה קופסת תכשיטים" :מגיע לה ,היא הנכדה הכי
אהובה עליי ".היא אמרה ,כמו שהיא נוהגת לומר אין־ספור פעמים.
כל כך הרבה פעמים ,שלא יכולתי שלא לתהות אם היא מתבלבלת
בין אהבה לדאגה ,ואולי המשפט הנכון להגיד הוא" ,היא הנכדה
שהכי מדאיגה אותי ".כשהגענו לצהרון ,בתי רצה אל סבתא שלה,
אבל זו נרתעה ולא מיהרה לחבק אותה בחזרה ,היא הביטה בי במבט
פעור עיניים ,צעדה כמה צעדים לאחור והצביעה בעצבנות שגרמה
לצמידים שענדה לקרקש לכיוון כתם גדול של פיפי במכנסיה של בתי.
"אני לא חושבת שאני יכולה לקנות לה היום קופסת תכשיטים ",היא
29