Page 54 - 28222
P. 54
נעמה סגל
צעקות ,חבטות ,גידופים .המורה נגעה בראשה וקבעה "פרג ".בתי
רקעה ברגלה" ,אבל רציתי להיות חרצית ",היא התלוננה ,ואני יכולתי
לשמוע את רחש הסערה המאיימת להתפרץ" .בבקשה ,המורה",
התחננתי בלבי" ,בבקשה תחליקי לה לחרצית ,לילדה שלי יש חרדות,
מגיע לה להיות חרצית".
שאלתי את הפסיכולוג של המרפאה הציבורית אחרי שקראתי את
סיכום הפגישה שלנו איתו ,שבו קבע ש"החרדות של הילדה קשורות
ליחסים עם האם":
"אבל מה עשיתי? מה ראית בעשר דקות שאנחנו פה שאני עושה
לא בסדר?"
"כלום לא עשית ,זה פשוט שאת אמא מאמצת והיא ילדה מאומצת,
ויש לי ניסיון ,אני מכיר את זה ",הוא ענה לי בביטחון מלא וניקה את
פירורי הבורקס מהחולצה השחורה הדהויה שלבש ,כאילו שהוא יודע
טוב יותר ממני מה זה אומר להיות אמא מאמצת.
לפני שהלכנו הוסיף המלצה מבודחת שכדאי שאני אתחיל לקחת
ציפרלקס כדי להירגע וגם אמר שאני לא צריכה לדאוג ,הוא ילווה את
הבנות שלי עד גיל .18
יואב אמר לי באותו הערב ,כשהוא ראה שאני קוראת את האבחנה
שוב ושוב ,שאני לא צריכה לקחת יותר מדי ברצינות את מה שהוא
כתב ,ושאני צריכה ללמוד לסנן" .תראי ,הוא גם כתב כאן :אמא לדברי
ההורים המאמצים נרקומנית .מרוב שהוא מכיר מאומצים ,התבלבלו
לו העובדות".
"לא ממוש ,את פרג ,גם ככה זה לא באמת משנה מי זה מה ,כולם
עושים את אותו הדבר ",המורה התעקשה ,והמחנכת והסייעת ,שכמוני
מכירות את סימני הסערה ,התקרבו אל בתי .אחת הניחה יד על כתפה
השנייה דיברה אל לבה .התחשק לי לפנות למורה הזאת ולשאול אותה
אם היא רואה עוד אמא חוץ ממני כאן באולם ,ואם הדבר נראה לה
הגיוני וטבעי שאני כאן ,אם היא לא שואלת את עצמה למה באתי.
54
